מאת דר’ טל קרויטורו
הנה דוגמאות נפוצות למניפולציות שבהן משתמשים פעילי מגדר כדי לשכנע בצדקת דרכם. כאן ננסה לפרק את המניפולציות ולחשוף את השקרים שעומדים מאחוריהן.
1. יצירת מושגים חדשים שמעוותים את תפיסת המציאות. לדוגמה – סיס. נשים סיס, רומז שיש עוד סוג של נשים מסוג אחר, כשבפועל הסוג האחר הוא כלל לא נשים אלא גברים עם טענות מגדר.
2. משמעויות חדשות למילים קיימות. לדוגמה מגדר – פעם זו הייתה מילה נרדפת למין. לאחר מכן זה היה מושג סוציולוגי שעוסק בתפקידים החברתיים ובציפיות החברתיות שהחברה מקצה על פי מין, כיום על פי אידיאולוגיית המגדר – תחושה פנימית של האדם הוא הוא גבר, אשה או משהו אחר, כאילו שאלו מושגים שמגדירים תחושות ולא מושגים שמגדירים מציאות ביולוגית (אשה – נקבה בבני אדם, גבר זכר בבני אדם. כלומר זן ומין).
דוגמה נוספת – ‘אישה’ – פעם ההגדרה הייתה נקבה בבני אדם וכיום זו הגדרה המעגלית של ‘מי שמגדיר עצמו אישה’. כך קיבלנו גברים בכלא נשים, גברים בספורט נשים, גברים במקלטי חירום של נשים, גברים במעונות נשים, גברים במקלחות נשים, גברים בשירותים של נשים, גברים בחדרי הלבשה של נשים ועוד.
עוד דוגמה – המרה. לסייע לאדם לקבל את גופו כפי שהוא ללא סירוסים וכריתות זה “המרה”. סירוסים וכריתות זה “אני אותנטי”. להתנגד להסללת קטינים לסירוסים וכריתות זה “לשנוא אותם”. להסליל קטינים לסירוס כימי וכריתת אברים זה “לאהוב אותם ולתמוך בהם”.
גם הביטויים ‘טיפול מאשרר’ או ‘טיפול מאשש’, נשמעים חמודים וחיוביים, בפועל אלו מילים מכובסות לתהליך שמסליל לסירוס כימי וכריתת אברים.
3. איסור על שימוש במילים קיימות. כך באופן אירוני היחידים שלגיטימי לקרוא להם נשים אלו גברים עם טענות מגדר, בזמן שהמילה ‘אשה’ ו’נשים’ נמחקות ומוחלפות בביטויים כמו ‘בעלי רחם’ ‘אנשים מדממים’ ‘אנשים מבייצים’ ‘בעלי פות’ ושאר ביטויים שמרדדים נשים לתפקודים הפיזיים שלהן.
התוצאה היא פגיעה כפולה – גם בזכויות נשים, וגם ביכולת נשים לתאר את חייהן ואת הבעיות שיוצרות אידיאולוגיית המגדר.
נשאלת השאלה: מה הבעיה עם זה ש”רותי” “תכנס” למקלחות הנשים בחדר הכושר? הבעיה היא שמדובר בגבר. אין שום היבט אחר שהיה מהווה בעיה לולא היה גבר. אבל לפי האידיאולוגיה אסור לומר ש”רותי” הוא גבר, כי “רותי” מזדהה כאשה. אז יש לנשים בעיה כפולה, ראשית נפגעו זכויותיהן לבטיחות, פרטיות והוגנות, ואז נלקחה מהן השפה לתאר זאת.
בעיה נוספת ששמעתי עליה לאחרונה, ממתחרטת ישראלית למעבר מגדרי שרצתה לחפש מידע על יציאה מהזהות הטרנסית, אך לא היו לה מילים – המושג היחיד שהשתמשו בו בקהילה הטרנסית היה “המרה”. היא רק רצתה מידע על אלטרנטיבה להשחתת הגוף שלה. אבל באידיאולוגיתי המגדר מנסים לאיין לא רק את היכולת להחלמה ממצוקת הדיספוריה – כשלקבלת גופה קוראים ‘המרה’ ולהתנגדות לסירוס כימי וכריתת אברים קוראים ‘שנאה’, אלא גם את היכולת להתבטא על כך.
עלינו להחזיר את השפה שהתנתקה מהמציאות, חזרה למציאות. אשה זו מציאות ביולוגית של נקבות בבני אדם, ולא תחושה, רצון, וכד’ בראשו של גבר. אין נשים סיס ונשים טרנס, יש רק סוג אחד של נשים – נקבות בבני אדם. רק גברים יכולים להיות “נשים טרנסיות”.
זכותו של אדם להרגיש מבפנים מה שנדמה לו שהוא מרגיש, אין זכותו לכפות את תחושותיו הפנימיות על הזולת. לתחושותיו הפנימיות אין שום רלוונטיות לזולת הזר.
חיבור למציאות וזיהוי מינו של אדם איננו ‘שנאה’.
צריך להתנגד בכל תוקף להמרה המגדרית באמצעות סירוס כימי וכריתת איברים שאידיאולוגיית המגדר מקדמת.
צריך להפסיק להשתמש בביטויים מכובסים שנשמעים חמודים ובעצם מסלילים להשחתת הגוף.
צריך לסרב לאיסורים להשתמש במילים שקשורות לנשים.
צריך להחזיר לנשים ולחברה כולה את היכולת להתבטא על הזוועות, ההשחתה, הסבל, הייסורים, הנזקים, הפגיעה בזכויות נשים, וההתנהלות דמוית הכת של אידיאולוגיית המגדר, כדי לסייע בהבנת חומרת המצב, ולעצור את המתרחש בחסות אותן מניפולציות שפתיות.