קצרים – עלה ברשת

פוסטים מעניינים שעלו ברשתות החברתיות בשבועות האחרונים.

על גברים, נשים וקונפורמיות מגדרית

המקור כאן.

גבר מטבעו הוא קונפורמי מגדרית. הוא לא צריך לשנות כלום בנוגע לעצמו. כדי להיות לא קונפורמי מבחינה מגדרית הוא כן צריך לעשות משהו – להתאפר, לשים על עצמו בגדים מגבילים, להאריך שיער, לענוד תכשיטים, לגלח את הגוף.

אשה מטבעה היא לא קונפורמית מגדרית. היא חייבת לשנות את עצמה כדי להיות קונפורמית מגדרית. כדי להיות לא קונפורמית מגדרית, עליה פשוט להיות – לשים על עצמה בגדים נוחים ולשכוח את סכין הגילוח, האיפור, התכשיטים, והאביזרים באיזו מגירה.

עבור גברים קונפורמיות למגדר היא פאסיבית, טבעית, העדר קונפורמיות היא בחירה אקטיבית. עבור נשים ההפך הוא הנכון. הקיום הטבעי של אשה בפני עצמו הוא מחאה נגד הדרישות של המגדר שלנו.

לכן לראות דמיון והשקה בין גברים לא קונפורמים למגדר ונשים לא קונפורמיות למגדר זה לא להבין את הטבע של המגדר עצמו – המגדר הוא כשלשלאות רגליים לנשים. זה אומר שנשים לא קונפורמיות למגדר משחררות עצמן מהשרשראות שלהן, אבל האם אין המשמעות היא גם שגברים לא קונפורמים למגדר מודדים על עצמם את שלשלאות הרגלים שלנו למטרות הנאה, בלי מודעות לתפקיד שהם משחקים בחיינו, ומבלי הלחץ לכבול עצמם באותה דרך שמצפים מאיתנו?

האם הם מרגישים כזו  תחושת זכאות לחוויות שלנו עד שהם יכולים להתנסות בטקסי היופי הברוטאליים ביותר שמצופים מנשים, ושתהיה להם את עזות המצח לומר שזה נותן להם תחושת תיקוף? (ואלידציה). האם תחושת הזכאות היא עד כדי כך חזקה עד שהם דורשים גישה לכל דבר יעודי לנשים, כולל, אך לא מוגבל, לגישה למרחבים בהם אנחנו יכולות להיות פגיעות, לאנטומיה שלנו ולשפה שלנו, לחוויות המשותפות שלנו, לשמות שלנו, למילים שלנו – אשה, נקבה, “היא”?

האם גבר לא קונפורמי איננו יותר מלעג לכלובים לתוכם נולדנו? 

כל אחת ונקודות השבירה שלה

מאת אנונימית ברשת.

לא ייקח זמן רב לפני שכל הנשים יהפכו ל”טרפיות”. (נשים שמתנגדות להכללת טרנסיות בהגדרה של נשים). כלומר, אני אדם עם נטייה לרצות אנשים. הייתי מוכנה לקרוא להם בכינוי הגוף שהם רוצים, הייתי מוכנה שלזהות מגדר תהיה משמעות משפטית, הייתי מוכנה לאפשר לגברים להסתובב במרחב כמו קריקטורה מיזוגנית של נשים, הייתי מוכנה לכך שיתנו לי תווית של סיס, הייתי מוכנה לתת להם גישה למקומות הבטוחים שלנו…

אבל זה לא הספיק, לא? הם היו צריכים כל צורה אפשרית של תיקוף. אני צריכה לקרוא לעצמי “אדם עם ואגינה”, אני צריכה להיות בסדר עם זה שזהות מגדר תחליף את המין, אני צריכה להעמיד פנים שמיניות מבוססת על זהות מגדר ולא על מין, אני צריכה להיות בסדר עם כינויי גנאי מיזוגניים לנשים, אני צריכה להיות בסדר עם גברים בספורט נשים, אני צריכה להיות בסדר עם גברים שלא עושים שום מאמץ כלשהו “לעבור”, אני צריכה להיות בסדר עם זה שהם מאשימים אותי ב-“פריבילגיה של להיתפס כנקבה”, אני צריכה להיחשב כחלק מאותה קבוצה של גברים עם פטיש ואני צריכה להעמיד פנים שנצחון והישג לטרנסית זה ניצחון והשג לנשים.

אני לא מאמינה שלא הבנתי עוד קודם מה באמת עומד מאחורי התנועה המיזוגנית הזו. אני שונאת את הסוציאליזציה שנשים עוברות. 

המדריך להתפכחות

המקור כאן.

המדריך שלי שנועד להעיר גם את מי שהכי ‘ווק’ (Woke, נאור ופרוגרסיבי בעיני עצמו).

היגרתי לקנדה לפני עשר שנים, וכל חבר שרכשתי לאחר הגעתי היה ‘ווק’. אחרי שהבעתי את תמיכתי בג’.ק. רולינג בשנה שעברה רוב החברויות יצאו מאיזון, לכן הבנתי שעליי להעיר אותם או לאבד אותם. אז פגשתי כל חבר בנפרד ודיברנו על זה. תמיד נקטתי באותם צעדים:

1. תיאור מפורט של אוטוגניפיליה (פטיש שבו גבר מתגרה מינית מהמחשבה על עצמו כאישה). זה בפני עצמו מצליח מאד להעיר אנשים. הם חייבים להבין שבערך 80% מהגברים שטוענים שהם טרנסיות אלו גברים הטרוסקסואלים שמגורים מינית מהרעיון של לחשוב על עצמם כנשים. יש לי תיקיה של אוטוגניפילים בטלפון למטרה זו. אחרי שתיארתי את הפטיש בפירוט, אני מראה להם עדויות בגלל שאני יודעת שהם עדין מדמיינים טרנסית נשית לאחר ניתוח במקום איך שזה נראה בדרך כלל בפועל. אז אני שואלת אותם אם הם באמת מאמינים שגבר שבילה עשורים בלאונן תוך כדי לבישת בגדי נשים הוא באמת אשה, כמו אמא שלהם למשל, והאם הוא באמת צריך להיות זכאי להיכנס למרחבים ייעודיים לנשים כמו אמא או סבתא שלהם? התשובה היא תמיד לא.
2. הצעד הבא הוא המושג של גבר שטוען שהוא לסבית. כל האנשים ההגונים נגעלים מזה. זכרו, הם תמכו בזכויות טרנסים בגלל שהם האמינו שזה הצעד הבא המתבקש לזכויות אנשים הומוסקסואלים. עליך להראות להם כמה הם טועים בכך. עליך להראות להם עד כמה התנועה הזו היא הומופובית באופן עמוק. יש לי תיקיה של גברים שטוענים שהם לסביות ואני מראה להם את הדוגמאות הכי מגוחכות. הזכירו להם שאלו גברים הטרוסקסואלים עם פטיש שמאמינים שהם לסביות. אני גם מציינת שלסביות נחסמות מאתרי הכרויות ללסביות כשהן מציינות שהן מבקשות רק נקבות.   
3. הצעד הבא הוא הסבר של דיספוריה מגדרית אצל מתבגרים, ההדבקה החברתית והתפקיד שהאינטרנט משחק בזה, וחוסר האחריות של הקהילה הרפואית. יש לי שקפים של הנתונים על העליה במספרים ששמורים לי בטלפון כדי להראות אותם בנקודה זו.  אם הם הורים אני מבקשת מהם לדמיין את הילדים שלהם מכריזים פתאום שהם טרנסים. לדמיין שנאסר עליהם להשתמש בשם של הבת שלהם, לדמיין לצפות בה מקריבה את הפוריות שלה וחלקי גוף שלה, לדעת שזה לא הדבר הנכון עבורה אבל להיות חסר אונים לעצור זאת.
4. בדרך כלל בשלב הזה הם כבר מתעוררים, אך הסבר על הנזקים בהזדהות עצמית עדין שווה זאת. איך פושעים גברים מזדהים כנשים ומועברים לכלא נשים. איך נשים וילדות מאבדות את הפרטיות והביטחון שיש בחדרי הלבשה לנשים בלבד. אז מגיעים מקלטי חירום. אני מוודאת שאני משתמשת בשפה שהם מבינים – מצביעה על הפריבילגיה שיש להם. איך הם לעולם לא ימצאו עצמו במקלט חירום, אז זה מובן איך מהמקום הנוח שלהם הם לא חשבו על הנשים הפגיעות שמוכרחות לחלוק את החדר עם גברים.

בגישה זו יש לי 100% הצלחה בלהעיר אנשים. הערתי אנשים שיש להם כינויי גוף בקורות החיים, שתמיד דיקלמו שטרנסיות הן נשים, ושחשבו שטרפיות הן מרושעות. אני באמת מאמינה שניתן להעיר כל אדם אם מצליחים לגרום לו להקשיב.