בכמה נשים נטיל מום עד שנתעורר?

מאת אליקס אהרון

(אזהרה! מכיל תמונות קשות לצפיה).

בתור אישה צעירה אני מזדעזעת כשאני חושבת על מה שקורה לכל כך הרבה נשים, חלקן לא צעירות בהרבה ממני, כשהן נלכדות במבוך הטרנסי. בשנים האחרונות נאמר למספר עצום של נשים צעירות וחסרות ביטחון במדינות מערביות שהן “בעצם גברים”. אחרי שהן פונות למרפאות מגדר לעזרה, הן עולות בחופזה על המסלול המהיר ל”מעבר מגדרי”.

לאחרונה אנחנו קוראות על רבות מהן שמתחרטות על היחס שקיבלו. הן מרגישות שלא קיבלו את התמיכה שהן זקוקות לה כדי להתמודד עם הדאגות שלהן. הן מתחרטות שפתחו בתהליך שדורש מהן לקחת תרופות לכל החיים ולאבד את השדיים שלהן למנתחים תאבי בצע. אנחנו המומות כשאנו מבינות עד כמה הטראומה שלהן עמוקה.

אנחנו לא מצליחות להבין – איך מקצוע הרפואה משתף פעולה עם פרקטיקות מזיקות כאלה? איך קרה שמשהו כל כך לא רציונלי כמו זהות מגדרית התקבל באופן רחב כל כך בקהילה הרפואית? כשמקשיבות לסיפורים של נשים שעברו את התהליך הזה אפשר בקלות לחשוד שרופאים לא סתם מתרשלים במילוי תפקידם אלא פועלים בזדון של ממש.

מספר גדול להחריד של רופאים מבצעים כריתות שדיים בנשים צעירות וחסרות ביטחון. הם יודעים היכן הם יכולים לצוד אותן. הם לא מפרסמים ב”דפי זהב”. הם מחפשים נערות צעירות, רצוי בגילאים 10-14, אז הם מפרסמים בטיק טוק.

הארגון האמריקאי “פלנד פרנטהוד” פרסם וובינר ובו הממצאים של מחקר שעשו על בני נוער טרנסים. 90% מהנסקרות היו נערות ממין נקבה. שום דגל אדום לא הורם.

הרופאים המשחרים לטרף משתמשים בשפה שנראית תמימה, במושגים שאולים ובאחיזת עיניים מילולית, אבל אם נחשוף את הכוונה האמיתית נגלה את האמת המפחידה. מונחים כמו “כריתת שד כפולה” נשמעים מפחידים ובצדק. הרעיון הוא מחריד, ולכן הרופאים לא משתמשים במונח הזה. הם מעדיפים לדבר על “ניתוח עליון” וזה המושג בו הם משתמשים כשהם מפרסמים ברשתות החברתיות. ההאשטג #topsurgery מככב בטאמבלר וטיק טוק, ורבים מהפוסטים הם של רופאים מנתחים. במהלך זדוני במיוחד, הרופאים האלה לא סתם אומרים שהם מבצעים ניתוחים אלא שהם מבצעים “ניתוחים מצילי חיים”. למעשה, הם כורתים שדיים בריאים של נשים בריאות.

ככל שיותר ויותר נשים צעירות מתחרטות על ההחלטה להטיל מום בגופן ומתחילות לפעול, האם הרשתות החברתיות שנתנו לקצבים האלה לקדם את שירותיהם יתנו על כך את הדין? ידוע לנו שהרבה, אם לא רוב הנערות הצעירות הללו הן פגיעות במיוחד: חלקן נפלו קורבן לתקיפה מינית. לכמה מהן יש הפרעות אכילה. רבות מהן לסביות שחוו הומופוביה. אחרות שונאות את הגוף שלהן במידה שמצריכה טיפול בגישה חיובית. הן לא מקבלות את הטיפול הזה. איפה אנשי המקצוע והמדענים בעלי ההיגיון והאתיקה? למה הם לא מרימים את קולם כנגד הפרקטיקות האלה?

אלו מאיתנו השומעות את סיפוריהן של הנשים שמתחרטות על התהליך שעברו רוצות לומר לרופאים האלה: “אנו יודעות מה אתם עושים. הפסיקו לרדוף אחרי נערות צעירות. הפסיקו לבצע את הניתוחים האלה. ימיכם ספורים. הביטו, ראו את התביעות המשפטיות. גם תורכם מגיע.”

המאמר פורסם במקור באנגלית באתר מדיום ותורגם ברשותה של הכותבת. הנה קישור למאמר המקורי