טיקל נגד גיגל

כתבה מאת אידי וייאט בספקטייטור האוסטרלי. המקור כאן.

עתירה פורצת דרך עומד לפתחו של בית המשפט הפדרלי באוסטרליה. עתירה זו תאשרר או תבלום את הניסיונות החוזרים ונשנים מצד ממשלת אוסטרליה למחוק את המושגים “אישה”, “נקבה” ו”ילדה” כקטגוריות מבוססות מין.

טיקל נגד גיגל נשמע כמו כותרת לסרט על מלחמת כריות בין שתי ילדות בנות 12, אבל זהו המקום בו מגיעות לשיאן שנים של מחיקה של הקשר בין ההכרה בנשים כמושג חוקי ופגיעותו של הגוף הנקבי על פי החוק האוסטרלי.

סאל גרובר היא אשת עסקים מהעיר גולד קוסט והיא עומדת בראש אפליקציית רשתות חברתיות בשם גיגל (Giggle). גיגל היא אפליקציה לנשים ממין נקבה ומטרתו לספק מרחב דיגיטלי בטוח לנשים ונערות ובו הן יכולות למצוא שותפה לדירה, להתארגן חברתית, למצוא בת זוג (אם הן נמשכות לנשים) ולשוחח בסביבה חופשית מגברים. הנה לינק לסיפורה של סאל ובו היא מתארת את תהליך החלמתה מניצול מיני שיטתי וידוע היטב בתעשיית הסרטים של קליפורניה.

בימים המוקדמים של גיגל, סאל הצטרכה לבחור האם האפליקציה תהיה פתוחה לנשים על בסיס מין או מגדר. אחרי קמפיין ממושך של התעמרות והטרדה מצד אנשים המזדהים כ”נשים טרנסיות”, סאל החליטה לפתוח את האפליקציה לנשים ממין נקבה בלבד, כולל אלו המזדהות כ”גברים טרנסים”. על פי גיגל – התנאי לשימוש באפליקציה הוא שיהיה לך גוף נקבי, ללא קשר לזהות.

בינואר 2022 קיבלה סאל גרובר תלונה מהוועדה האוסטרלית לזכויות האדם (AHRC). התלונה הוגשה על ידי רוקסי טיקל (זכר המזדהה כטרנסית, המתר’) והייתה בה הפניה לחילופי דברים בטוויטר בין סאל ורוקסי בינואר 2021, בנוגע לבריכה הציבורית מקיוור לנשים בסידני (McIver’s Ladies Baths). בתלונה הייתה גם התייחסות לאינטראקציה של רוקסי באפליקציית גיגל כאשר לכאורה רוקסי ניגש לאפליקציה והוסר ממנה על בסיס מין.

בחילופי הדברים בטוויטר בין רוקסי וסאל (שעודנה נמצאת בטוויטר), סאל טענה שהבריכה הציבורית מקיוור צריכה להיות שמורה לנשים. רוקסי אמר לסאל שנשים טרנסיות הן “נשים מבחינה חוקית ומוסרית”. אנחנו עדיין מנסות להבין מה המשמעות של להיות “אישה מבחינה מוסרית”.

בחילופי דברים אחרים בין סאל ורוקסי בפברואר 2021, סאל ציינה שישנן אפליקציות היכרויות רבות ללסביות שכוללות זכרים המזדהים כטרנסיות וכמה אפליקציות הן לטרנסים/ות באופן בלעדי. למעשה, נראה שכל אתרי ההיכרויות ללסביות מלבד גיגל כוללות זכרים המזדהים כטרנסיות, וכמה מהם אינם מנסים אפילו להסתיר את הזקנים, ההקרחה הגברית או סימנים אחרים המעידים שהם זכרים לכל דבר ועניין מלבד כינויי הגוף ולעיתים שמות של נשים שנשמעים כמו “שמות של כוכבות פורנו”.

בתגובה צייץ רוקסי:

טרנסים רבים לא רוצים לשוחח רק עם טרנסים אחרים ברשתות החברתיות ואתרי היכרויות. נראה לי משעמם.

בכל רחבי העולם, הסוגייה של נשים שנאלצות להכיר בזכרים כנקבות יצרה צבא של פמיניסטיות ונשים מהשורה, שהתארגנו על מנת להתנגד לזהות מגדרית קבועה בחוק באופן שדורס את זכויותיהן מבוססות המין של נשים. באוסטרליה נראה שההתנגדות הזו הגיעה מאוחר מדיי.

ההחלפה של מין במגדר התחילה באוסטרליה כשג’וליה גילארד (לשעבר ראשת ממשלת אוסטרליה מטעם מפלגת הלייבור – המתר’) ניסחה מחדש את החוק נגד אפליה מינית ב-2013. התיקון לחוק נועד לבטל הגדרות של “גבר” ו”אישה” “כדי שלא לפרש אותן באופן צר כל כך שידיר, למשל, נשים טרנסיות מהגנה מפני אפליה על בסיס תכונות אחרות המופיעות בחוק.

האם מטרת החוק היא לאפשר הטרדה מתמשכת של נשים ולסביות ותביעות מרגיזות? איננו יודעות. הייתי רוצה לדעת מה ג’וליה גילארד חושבת על ההתעללות הטראומטית שספגה סאל גרובר מאז שהחליטה שהאפליקציה שלה היא חד מינית – בין היתר מחשבונות מאומתים של אישי תקשורת ועיתונאים. להגנתה של גילארד ייאמר שכאשר החוק נוסח עדיין לא הייתה הזדהות עצמית. הזדהות עצמית נחשבת לחקיקה המועדפת על ידי קבוצות להט”ב+ והיא מאפשרת לאדם להיות מוכר חוקית כבן המין השני על פי מילוי טופס הצהרה בלבד והיא מוכרת כחוק בכמה מהמדינות באוסטרליה.

סאל גרובר קיבלה את התלונה הראשונית מהוועדה האוסטרלית לזכויות האדם על ידי טיקל זמן קצר לאחר שהודיעה בטוויטר על הריונה. התלונה עדיין לא נפתרה כי סאל סירבה להשתתף בחינוך מחדש לזהות מגדרית ולפתוח את האפליקציה לזכרים. למרות שסאל חסמה את טיקל בטוויטר, הוא ניסה ליצור קשר איתה באפליקציית גיגל ואפילו השיג את מספר הטלפון הסלולרי הפרטי שלה. הוא שלח לה הודעות טקסט והתקשר אליה לפני שהיא חסמה את המספר שלו.

טיקל הגיש בקשה לשימוע בבית המשפט הפדרלי נגד גיגל ונגד סאל גרובר באופן אישי. העתירה חופפת לתקופת סוף ההריון של סאל, והיא צפויה בקרוב מאוד ללדת את בתה. הבת תיוולד למדינה שאינה נותנת הגנה חוקית הייחודית לפגיעותו של הגוף הנקבי, מדינה שבה יש אלו הנחושים בדעתם לגרום לכך שלא יהיה ולו מרחב אחד שבו נשים ונערות יוכלו להיפגש ללא זכרים.

במידה מסויימת, טיקל הוא האדם שלו חיכינו – האדם שמוכן ללכת לוועדה לזכויות האדם כדי לדרוש גישה לאתרי דייטינג ללסביות על הבסיס ש”טרנסיות הן חוקית נשים” ולבחון האם החוק יכול באופן כלשהו להגן על נשים ונערות מסוג זה של אנשים ממין זכר המאמצים את הבדיה החוקית שהם נקבות, בעיקר במרחבים ציבוריים.

אם אישה זה ישות חוקית ומוסרית בלבד, הגוף אינו רלוונטי לזכויות והגנות. לרוע המזל, בעולם האמיתי הגוף הנקבי הוא מה שעושה אותנו פגיעות, חלשות יותר ומטרה לאונס, אלימות ואפליה. אם החוק לא רואה את הגוף מבוסס המין, אין לו שום יכולת או התחייבות להגן עליו, ואולי זו בכלל הכוונה.

בשנים שחלפו מאז שינתה גילארד את החוק נגד אפליה מינית, המילה “מין” הוחלפה לאט לאט בחקיקה הגנתית ומסמכי מדיניות במילה “מגדר”. שתי המילים הללו אינן אותו דבר. המילה “מגדר” השתנתה במשך השנים, אבל ניתן לפרש אותה ככל דבר החל ממשמעות חברתית שאנו נותנים למין וכלה בהרגשה פנימית של אנשים לגבי עצמם.

נשים רבות בבריטניה תרמו למימון המונים להוצאות משפטים דומים לזה שעומד בפני סאל גרובר, בהצלחה מסויימת. אבל אין שום ראייה לכך שנראה את אותה הצלחה כאן. בבריטניה מין הוא קטגוריה מוגנת בחוק השוויון, אך הודות לממשלת הלייבור האוסטרלית זה בהחלט לא המקרה באוסטרליה.

הלובי הטרנסי יילחם בשיניים ובציפורניים נגד נשים המנסות לבסס מין כקטגוריה מוגנת. ניתן לראות את הקונפליקט בין פמיניסטיות ג’נדר קריטיקליות ובין הלובי הטרנסיות כספקטרום עם הזדהות עצמית במגדר מצד אחד ומין כקטגוריה מוגנת בצד השני, והשניים אינם יכולים להתקיים בעת ובעונה אחת.

למרבה הצער זהו אינו קרב הוגן. תנועת אידיאולוגיית המגדר מוצנחת מלמעלה כלפי מטה, והדחיפה לזכויות מבוססות מין היא מלמטה למעלה. טיקל יבקש עזרה מעורכי דין העובדים במשרדים המגלגלים מיליארדים כמו דנטון (משרד עורכי דין מוביל, המתר’), בעוד גיגל וגרובר יחפשו מימון המונים, בעיקר מנשים מן השורה.

הלובי הטרנסי יבסס את הקייס שלו על האמונה ש”טרנסיות הן נשים” והן אינן מהוות סכנה ל”נשים סיס”. הראייה הבינארית החדשה של “טרנס” ו”סיס” מציבה את ה”סיס” כמעמד המדכא את ה”טרנס”. פריווילגיית “סיס” היא כוח דמיוני שמחייב נשים לפנות את הדרך ל”אחיותינו הטרנסיות” בכל בניין, מרחב, חוק או פלטפורמה שהאמהות שלנו נלחמו להשיג כדי להגן על גופנו.

נאמר לנו שנשים, אימהות, לסביות וילדות צריכות לבטוח ב”טרנסיות” ללא שום שאלות בדיוק באותה מידה כמו בנשים ביולוגיות ולא בגלל שאותם זכרים עברו סירוס פיזי או כימי כמו בימים ההם, אלא רק בגלל שיש להם מהות או מוסר נשיים מיוחדים. בין אם נרצה או לא, נשים לא תמיד בוטחות בגברים הטוענים שיש להם כוחות מיסטיים שהופכים אותם לבלתי מזיקים.

“טרנסים” הם כבר לא מה שפעם הכרנו כטרנסקסואלים. “טרנס” הפך להיות מעמד הכהונה של הדת השלטת במדינה. מצופה מנשים לציית לדת הזו או להיענש כפי שנענשה סאל גרובר: להידחק לשוליים, לסבול מהתעללות, לקבל תביעה מהמדינה ואם רצון האלים הוא כזה – גם להתרושש.

אם טיקל ינצח, זה יבסס בחוק את זכאותם החוקית של גברים לא רק לקטגוריית המין הנקבית אלא לכל המרחבים הנקביים – לראות גוף עירום של נשים במרחבים האלה ולחשוף את גופם הזכרי לנשים ונערות במתקנים ציבוריים. זה גם יאלץ נשים לציית להגדרה של אישה שנקבעה מטעם המדינה, הגדרה שתהפוך אותן לא רק לתת קבוצה של קטגוריית המין שלהן, אלא לקבוצה נחותה של הקטגוריה הזו.

זה השתקף בציוץ מבשר רעות שצייץ טיקל בפברואר השנה, ובו התעקש שסאל גרובר לא תתייחס לעצמה כ”נקבה”. הוא אמר:

את ממשיכה להשתמש במילה “נקבה” אבל לדעתי את מתכוונת “נקבה סיס”?… עם “נ” בתעודת הלידה שלי… אני באופן חוקי נקבה באוסטרליה. כל חברותיי הסיס מתייחסות אליי כאחת משלהן.

סאל גרובר השיבה:

מבחינתי כשמתייחסים אליי כאישה ממין נקבה פירושו לקבל איומי מוות.