מדוע לא אבצע מעבר מגדרי

פוסט מאת לורן בלאק, תרגום מאת נעמה עציץ

פורסם במקור בסאבסטאק של אשתה של לורן, קארי בלאק

28 במרץ 2022

קישור למקור:

https://ceriblack.substack.com/p/guest-post-from-lauren-black

אני לסבית גברית. אני חיה עם דיספוריה מגדרית. זהו המצב שלפי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש אומר שאני טרנסג’נדר. עם זאת, אני לא מגדירה את עצמי כטרנסג’נדר. אני לא רוצה לקחת הורמונים או לעבור ניתוחים. אני לא מקבלת שאפשר לחיות “כגבר”, בלי להאמין בסטריאוטיפים מגדריים מיושנים. אני לא מאמינה שאי הנוחות העמוקה שלי עם הגוף הנשי שלי אומר שאני צריכה לנקוט בצעדים כדי לשנות אותו. זה הסיפור שלי.

אפשר לומר שמבחינות רבות אני חיה “כגבר”. אני לא רוצה להגדיר את זה כך וזו חלק מהבעיה איתה אני מתמודדת, אבל אני עובדת במחסן, אני קונה במחלקת הגברים, יש לי אישה וילדים שאני עובדת כדי לפרנס אותם, אני נינוחה בחברת גברים, התחביבים שלי כוללים עבודות נגרות ותיקון דברים. אם יכולתי ללחוץ על כפתור ולהיפטר מהרחם והשדיים שלי מבלי להתמודד עם טיפול רפואי לכל החיים – כנראה הייתי עושה זאת. אני מרגישה בקביעות כמו ליידי מקבת – “בטל את מגדרי עכשיו”. לעתים קרובות אני חווה מיסג’נדרינג (נ”ע: שפונים אליה במגדר הלא נכון). אנשים קוראים לי “נער” או “אדוני”, עד שהם שומעים את הקול שלי. זה לא מפריע לי בכלל.

אני עומדת בקריטריונים המפורטים ב-DSM 5 למעבר מגדרי רפואי. כלומר, אם הייתי הולכת למרפאה מגדרית, אומרת להם מה אני מרגישה ומספרת על החוויות שלי – היו רושמים לי טסטוסטרון וכריתת שד כפולה. אני בוחרת לא לבצע מעבר מגדרי. במקום זאת, אני לומדת לאהוב את העור בתוכו אני שוכנת. יש לי מאבקים משלי עם ה’עור’ הזה, עם הגוף הנשי שלי. המאבקים האלה לא קיימים בגלל שהגוף הנשי שלי לא בסדר, אלא בגלל שהחשיבה השלילית שלי סביב הגוף והמיניות שלי, חשיבה שהחלה בילדות – לא טופלה מהר מספיק. אני לא חושבת שיש לי אינטרס לטפל במצב שמקורו בראש שלי על ידי ביצוע שינויים בגופי. לפסיכיאטריה אין היסטוריה טובה בהקשר הזה.

אני לא חד משמעית לגבי מעבר מגדרי. אני תומכת בזכותם של מבוגרים לנקוט בכל דרך פעולה שהם מרגישים לנכון. עם זאת, אני מאמינה שזו היא אחריותו של הממסד הרפואי לבחון אפשרויות שונות מול מטופלים, לפני שממליצים להם על ההארד קור. אם ייעוץ, פמיניזם, ללמוד לקבל את המיניות שלך ללא בושה (עבורי זה אומר דינמיקה של לסבית-גברית), או אפילו רק להתבגר בתוך עצמך – יכולים לעזור לך, אז למה לקחת תרופות משנות חיים ולעשות ניתוחים משני חיים? אין זה מתפקידם של מטפלים לרשום מרשמים, ללא מחשבה, רק כדי לספק את רצונו של אדם אחר לקבל תוקף; תפקידם של רופאים הוא לחקור את הסיבות למצוקה של האדם.

מודל האישרור המגדרי והמהירות בבחירת האופציה המסוכנת – אינן טובות לאנשים כמוני, שחיים עם דיספוריה. זה סוגר לי את האפשרויות. זה הופך אותי לפחות מסוגלת לבקש עזרה ולא ליותר מסוגלת, שכן העזרה היחידה הזמינה כעת באופן נרחב, תזיק לבריאותי ולחיי, אני מאמינה. תופעות הלוואי של נטילת טסטוסטרון על ידי נשים כוללות בין היתר – אורגזמה כואבת, ניוון נרתיקי, הגדלת דגדגן, נטיות אובדניות, אלימות, התקפי פאניקה, זעם, צהבת, תגובות אלרגיות חמורה, בחילות, הקאות, אי ספיקת כבד, סרטן, בעיות כליות ושתן, זיהום של מקום ההזרקה, שבץ או התקף לב. 

ללמוד לאהוב את העור בתוכו אני שוכנת, נשמעת לי כמו אופציה הרבה יותר טובה. 

אישרור מגדרי גם תוקע יתד בזהות טרנסית. דיספוריה היא מצב המשפיע על אנשים – מעבר מגדרי הוא רק אופציה טיפולית אחת למצב זה. נראה כאילו ש’להיות טרנס’ הפך בעצם לזהות שמוצמדים לה תנאים, אני לא חושבת שזו היא דרך חשיבה מועילה. אנשים חיים במגוון של תנאים, מבלי לתת לתנאים אלה להגדיר אותם.

חשוב במיוחד לא “לאשרר” ילדים בזהויות שעלולות להוביל אותם למסלולים לא מועילים בחייהם. לומר לילד שהוא “חרדתי”, למשל, פחות מועיל מאשר לתת לו תמיכה ואסטרטגיות להתמודד עם הדאגות שלו. 

עד כמה חשוב אם כך, לא לעודד זהויות של אנשים בדרך כזו שתהפוך אותם לחולים כרוניים, שתצמצם את יכולת הבחירה שלהם בבני זוג מיניים, ושעלולה להרוס את הפוריות ואת חיי המין העתידיים שלהם? 

אם הייתי “מאושררת” כטרנסג’נדר בילדותי, אם האפשרות הזו הייתה פתוחה בפניי, הייתי נוקטת בה. לא הייתה לי אופציה כזו ואני שמחה על כך. יש לי היום חיים שמעולם לא חשבתי שיהיו אפשריים לי.

עדיין יש לי קשיים עם הגוף הנשי שלי. המחזור קשה לי במיוחד, אבל במקום לתור אחר כריתת רחם, אני אומרת לעצמי: “לורן, את לסבית גברית, את באמת כל כך מפחדת מקצת דם?”, ואז אני ממשיכה עם היום שלי. אשתי אוהבת אותי בדיוק איך שאני, עם כל המוזרויות שלי. אני מאוד שמחה שאני במערכת יחסים לסבית. לא הייתי רוצה להיות במערכת יחסים הטרוסקסואלית עם אישה. זה יהרוס משהו חשוב עבורי לגבי מי שאני ומה שאני מייצגת, ולעולם לא הייתי יכולה לגלות זאת בעצמי אם הייתי מועברת מעבר מגדרי בגיל צעיר.

אני בעד לזרוק את הסטריאוטיפים המיושנים והרגרסיביים שאומרים “אם אתה יכול לנהוג במלגזה ולהפעיל מחרטה, אתה חייב להיות גבר”. לא. אני בעד חגיגה של הגיוון המדהים שהן נשים. אני בעד לנפץ את השטויות של ‘זו הבינאריות המגדרית’. אני בעד לאהוב את העור בתוכו אתה שוכן, ולחבק את מי שאתה באמת, ולא בשביל לשנות גופים בריאים עם תרופות וניתוחים במסע אינסופי של הניסיון להפוך למישהו שבסופו של דבר אתה לעולם לא תוכל להיות ביולוגית. 

אז, אני אלבש את הווסט ואת מגיני הבהונות מפלדה שלי ואני אלך לעבודה עם הגברים. 

אני אחבק את אשתי קצת יותר חזק כשאני סובלת. 

אני אפתח את השרירים בגופי הנשי ולקולי אוסיף אבירות.

ואני אדע שזו מי שאני.

ושזה מספיק טוב.