מאת כותבת אנונימית. הופיע במקור בסאבסטאק של גרהאם לינהן.
מאז שקיבלתי את האימייל ששלחת לנו ובו ביקשת שנוסיף את כינויי הגוף שלנו, אני מסתכלת בתחתית האימיילים ומסתכלת מי עשה את מה שביקשת. ללא ספק ישנם יותר ויותר כאלו. אלו האנשים הכי נחמדים שאני עובדת איתם – הנשים שאכפת להן מאאוטסיידרים ומדוכאים – כולן הוסיפו כינויי גוף. זה לא באמת מפתיע בהתחשב באופן שבו הבהרת את זה באופן שלא משתמע לשתי פנים: “זה אולי נראה כמו דבר קטן אבל יש לזה משמעות גדולה: זה מסמל קבלה, אישרור, בני ברית, וזה לוקח בסך הכל רגע אחד”.
אבל לא כולם הוסיפו כינויי גוף. למה? האם זה כי לא מזיז להם? הם לא קראו את האימייל? או אולי כמה מהם – כמוני, משתמשים בשתיקה כדרך היחידה להביע מחאה.
כי אני אומרת לך עכשיו – אני לעולם לא אוסיף כינויי גוף לאימייל שלי. אפילו לא אם זה יהיה חובה.
כמה מעמיתיי לעבודה אולי יגידו שרק אדם מלא שנאה יכול לסרב לעשות את זה. אתה מוזמן לשפוט את הסיבות שלי בעצמך.
אבל קודם הרשה לי לשאול אותך משהו.
אתה מבין למה להוסיף כינויי גוף, למה כל העניין הזה של מגדר, הפך להיות עניין כל כך גדול פתאום?
זה באמת נהיה עניין גדול מאוד, לא? ב-2013 היה מקובל מאוד להגיד שלאישה יש כרומוזומי XX בכל תא מתאי גופה, גמטות גדולות, שדיים ונרתיק. אף אחד לא התווכח על כך שאישה היא אדם עם גוף נקבי. אני אולי לא נראית נשית במיוחד או מרגישה אישה מבפנים. אולי אני מרגישה לא מחוברת לגוף שלי ולא אוהבת אותו, אבל אני עדיין אישה – מהרגע שנוצרתי עד שאמות.
אבל זה השתנה, מה-זה השתנה. בהדרכות שעברנו לאחרונה בחברה נאמר לנו שמין הוא עכשיו ספקטרום ולא דימורפי. הגוף יכול להיות זכרי, נקבי או כל דבר באמצע. האם הסתכלת בעניין או עשית כמוני ומזערת את המסך והמשכת לעבוד? ובכן, במקרה שפספסת, ה”ביולוגיה החדשה” מסתמכת על אוסף תסמונות רפואיות נדירות הנקראות “שוני בהתפתחות המינית” (DSD), וכתוצאה מהן לפעמים קשה לקבוע בוודאות מה המין. זה משמש כביכול כראייה לכך שמין הוא ספקטרום – מסקנה שנויה במחלוקת, בין היתר בקרב אלו הסובלים מ-DSD.
אני מניחה שאתה מבין שזה רק חלק מזה. כל הרעיון של לשתף כינויי גוף לא הגיוני בכלל בלי מנה גדושה של תיאוריה קווירית. מהתחום השולי הזה במדעי הרוח הגיעה תיאוריה בנוסח המערב הפרוע שאני ואתה לא זכר או נקבה כי יש לנו גוף זכרי או נקבי, אלא כי אנחנו מזדהים כגבר או אישה (או לא זה ולא זה).
התיאוריה הקווירית היא כמו החבר המגניב שאומר דברים מרשימים במסיבה, אבל יש לו גם חברים מפוקפקים שמציעים שילדים בני חמש יחפשו בגוגל בעלי חיים מאוננים או טוענים בטלוויזיה שצריך לבטל את גיל ההסכמה. אני מניחה שאתה מכיר את סיפור הרקע המזעזע, נכון?
בכל אופן, התיאוריה הקווירית היא זו שהמציאה את הרעיון שזהות מגדרית היא “הרגשה פנימית”. יכול להיות שההרגשה תואמת את הגוף שלך, אבל אולי לא, והדרך היחידה שבה אנשים יכולים לדעת אם הם באמת גבר או אישה היא לא באמצעות הגוף אלא “ההרגשה”. מכאן באה קריאת הקרב: תנו לנו להכריז על כינויי הגוף שלנו כדי שאנשים שזהות המגדר שלהם לא תואמת את גופם ירגישו בנוח לשתף את כל המהות שלהם ולחסוך מהם את הכאב של מגדור לא נכון בטעות. אני מניחה שזו הסיבה שבגללה שלחת את האימייל? אם זו הסיבה, אני מניחה שהפילוסופיה הזו נשמעה לך הגיונית.
אבל האם חשבת על ההשלכות של אידיאולוגיית המגדר והתאוצה שהיא צוברת בעולם האמיתי? אתה יודע שהביולוגיה מעניקה לנשים, בממוצע, פחות כוח פיזי מגברים וגם את היכולת להיכנס להריון? אתה יודע שזה גורם לשפע של מצבים שספציפיים לנשים ושבגללם נשים נאלצו להילחם על יחס שווה בפני החוק? אתה מבין שבד בבד נשים נלחמו גם על מרחבים מופרדי מין (בספורט, בבתי חולים ואפילו בשירותים בעבודה), תוך הבנה שישנם מצבים מסויימים שבהם ראוי להתייחס לאנשים באופן שונה על בסיס מין? האם אתה מבין שברגע שמחליפים מין ב”זהות” כל אותם הישגים נמחקים בבת אחת? הבנת את הקטע הזה, נכון?
ראית איך מרחבים נשיים נעלמים, מתוייגים מחדש כ“לא ממוגדרים” או נפתחים לכל גבר כל עוד הוא “מזדהה” כאישה. לפני ששלחת את האימייל ידעת על נשים שנפצעות כשהן מתחרות נגד גברים שמורשים להשתתף בתחרויות ספורט כי הם מזדהים כאישה? האם ידעת שאישה נאנסה במחלקות לנשים בלבד בבתי חולים ושצוות בית החולים אמר למשטרה שזה לא יכול להיות כי לא היו גברים במחלקה? אתה יודע שהסיבה שאמרו את זה הייתה שהתוקף היה ממין זכר אבל הזדהה כנקבה, ולכן כך נרשם. אתה מבין שהשערורייה הכפולה הזו היא תוצאה ישירה של מדיניות שירותי הבריאות בבריטניה שמאפשרת למטופלים להתאשפז במחלקות מופרדות מין על פי המגדר שהם מזדהים בו ולרשום את המין שלהם על פי זה? ידוע לך על אנסים ממין זכר כדוגמת קארן וייט שמרצים את עונשם בכלא נשים. אולי לא ידוע לך. כולנו עסוקים מאוד.
אבל אני מאמינה שחשבת על הנזק העמוק והבלתי הפיך שהאידיאולוגיה עלולה לגרום לילדים הפגיעים והיוצאי דופן ביותר? לא היית מציע שנראה את תמיכתנו באידיאולוגיה בלי להבין את זה באמת, נכון?
מן הסתם ידעת שאמו של קאי שאפלי (ה”ילדה הטרנסית” משער המגזין טיים) חששה שבנה הוא הומוסקסואל ואפילו נתנה לו מכות בגלל שהתנהג באופן נשי, עד שהיא הבינה שזו התנהגות של “נערה טרנסית”. קאי עדיין מחפש אושר.
בטח גם ידעת על אמו של ג’אז (הילד שהניתוח שלו תועד בהרחבה בטלויזיה בארה”ב) שסיפרה איך היא ידעה שבנה בן השלוש הוא בעצם ילדה כי ג’אז “אהב בובות, שמלות, נצנצים, כל דבר נשי”. ג’אז בן 21 עכשיו ונוטל קוקטייל שלם של תרופות ויש יש לו צוות רפואי משלו אבל כנראה החלטת שג’אז קיבל טיפול נאות של “אשרור” ילדים המזדהים כטרנסים.
אולי ידעת את כל זה ועדיין החלטת שכינויי גוף חשובים.
אבל אתה לא מכיר את בני, אז בוא ואספר לך מהן הסכנות שעומדות בפניו בשל האידיאולוגיה הזו.
תכנית הלימודים המחייבת של משרד החינוך הבריטי טוענת שילד יודע שהמגדר שלו הוא נקבה אם הוא אוהב ורוד ובובות. הבן שלי לא עונה על סטריאוטיפים זכריים. הוא אוהב שמלות של אלזה ופרחים. סבתא שלו מתארת אותו כ”תיאטרלי במקצת”. הוא פעם התחפש לאחותו, אמר לי שהוא עכשיו בת וניסה להתגנב לפעילות של הצופות. רובנו מכירים בנים כאלה. אולי אתה מכיר. אם כן – יש לך מזל. הם מדהימים.
ועם כל זאת, אם הייתי מספרת את זה לכל אלו שעוסקים בחינוך לקבלת האחר, הם היו מזהים מייד מיהו בני באמת. הם קיבלו אותה הכשרה שהחברה שלנו נותנת. הם למדו שהתנהגות כזו אינה התנהגות של בנים. בנים עדינים שאוהבים שבנות מעצבות להם את השיער, שלא מגלים רגשות של בנים. במקום זה צריך ללמד אותם להזדהות כ”בנות טרנסיות”. ההמלצה היא שאותן “בנות בגוף של בן” יתחילו “במעבר חברתי” (להתלבש כמו בת, לשנות לשם של בת), שזה מסלול שקשה מאוד לילדים לרדת ממנו. ואז, כשהם עדיין ילדים, הם הרבה פעמים מתחילים ליטול חסמי התבגרות מינית (בלוקרים), ניתוחים ותרופות לכל החיים. למה? כי נאמר להם שזו הדרך היחידה שלהם להיות מאושרים. שזה מה שצריך כדי “לתקן אותם”. התרופות כוללות את ההורמון הנשי אסטרוגן, שאותו נאלץ ליטול אלן טיורינג כדי “לתקן” את נטייתו ההומוסקסואלית. הקטע הזה של לתקן אנשים לא תמיד זה עובד כל כך טוב, כפי שיעידו אלפי דיטרנזישיונרים (טרנסים לשעבר שהתחרטו).
בוא נדבר בכנות. לא באמת חשבת על אף אחד מהדברים האלה עד הסוף, נכון?
לא חשבת האם לאידיאולוגיה הזו יש מקום במקום עבודה מגוון באמת, שבו דעות שונות מתקבלות בברכה.
לא חשבת איך האידיאולוגיה הזו מוחקת נשים ומעלימה את המרחבים שלהן.
אף פעם לא חשבת על הנזק הבלתי הפיך שהאידיאולוגיה הזו גורמת לאלו הפגיעים ביותר: הסובלים מהפרעות על הרצף האוטיסטי, מאובחני הנפש או הסובלים מטראומה, ואלו שפשוט יגדלו ויהפכו להומואים או לסביות.
אף פעם לא חשבת שלא צריך לגרום לאלו שאינם קונפורמים למגדר לחשוב שהם צריכים תיקון, אלא לחגוג את השוני שלהם.
לא ראית שהאידיאולוגיה הזו, המוסווית במעטה של טוב לב, גורמת רק נזק.
אבל אני רואה.
ולכן לעולם לא אשתף פעולה ולא אציין את כינויי הגוף שלי.