סירוס כימי וכריתת אברים בריאים מטעמי מגדר – סוגיה של פיקוח נפש

סירוס כימי וכריתת אברים בריאים מטעמי מגדר – סוגיה של פיקוח נפש

מאת טל קרויטורו

דיספוריה (בעברית מצוקה) מגדרית היא מצוקה רגשית שיש לילד או לבוגר סביב העדר קבלה של מינו הביולוגי. 

ישנן שתי גישות להתייחסות כשיש פער בין התחושה הרגשית למציאות הפיזית

1. סירוס כימי וכריתת איברים כדי להתאים מבחינה קוסמטית ככל שניתן את המראה החיצוני. כך מקובל בארה”ב. 

2. טיפול פסיכותרפויטי כדי לעזור לילד לקבל את גופו כפי שהוא, כפי שמומלץ בשורת מדינות אירופאיות (בריטניה, שבדיה, נורבגיה, פינלנד). 

בישראל בחרו ללכת בשנים האחרונות בעקבות הגישה האמריקאית. 

המשמעות היא שבישראל נותנים סירוס כימי לקטינים החל מגיל 11, כורתים חזה לקטינות החל מגיל 14, ועושים ניתוח במיתרי הקול כדי להפוך קול של בנים כך שישמעו כמו בנות החל מגיל 16. 

מגיל 18 ואילך כורתים את אברי הרבייה של בנים כדי ליצור פתח כירורגי, ולבנות לוקחים עור מהיד או מהרגל ומשתילים במפשעה כדי ליצור מראית של איבר מין זכרי. 

תהליכים אלו של סירוס כימי וכריתת איברים נמצאו כקשורים, מלבד עקרות כמובן, גם לקיצור תוחלת החיים, ומחקר האורך היחיד שבדק זאת מצא שהם קשורים לזינוק בהתאבדויות עד לפי 19 מהאוכלוסייה הכללית, מספר שנים לאחר אותם תהליכים. 

עד לפני שנים ספורות התופעה הייתה נדירה מאד – שכיחות של 1:10,000 לבנים, ו- 1:30,000 לבנות. בעקבות גידול של אלפי אחוזים, ב- 2021 נתון בני הנוער שמדווחים שהם טרנסג’נדרים בארה”ב עלה ל- 9 מתוך 100, כאשר הבנות הפכו להיות הרוב. 

מחקרי העבר מראים שרוב הילדים עם דיספוריה מגדרית שיקבלו יחס נכון יחלימו ממנה תוך שנים ספורות (כ-80%). למרבה הצער, כיום מקבעים את הדיספוריה באמצעות מעבר חברתי (התייחסות לקטין כבן המין השני, בעודו מחליף את בגדיו, שמו, וכד’ מקטין את סיכויי החלמה לאחוזים בודדים בשל ההשפעה הפסיכולוגית. דבר זה מתבצע בישראל החל מגילאי גן ויסודי) או באמצעות מתן חומר כימי שעוצר את גיל ההתבגרות בקרב קטינים ואין כל ראיה שהוא הפיך. נהפוך הוא, המחקר מראה שכ- 98% ממי שייקח אותו ימשיך להורמונים. התוצאה היא עקרות מלבד הנזקים הבריאותיים. 

כל הפגיעות הפיזיות הקשות והבלתי הפיכות הללו מקבלות הצדקה על ידי תומכיהן בשם ‘סיוע באובדנות’, ונטען שזה טיפול “מציל חיים” . בפועל, הנתונים מראים שיעור התאבדויות נמוך מאד לפניהן (0.0003), וזינוק גדול בהתאבדויות מספר שנים לאחריהן, וזאת במחקר האורך היחיד שבדק זאת (כאמור, עד לפי 19 מהאוכלוסיה הכללית). בנוסף, בניגוד לעבר, כיום יש בקרב הפונים למרפאות המגדר קו מורבידיות גבוהה מאד (כלומר, שמלבד הדיספוריה המגדרית יש לקטין מצוקות נוספות כמו חרדה, דכאון, הפרעת אכילה, טראומה, הימצאות על הרצף האוטיסטי, הפרעת קשב וריכוז ועוד. מהנתונים בבריטניה ל- 97.5% מהקטינים שפנו למרפאת המגדר היה מצב נלווה נוסף מלבד דיספוריה, ול- 70% היו חמישה מצבים נלווים לפחות), כך שיתכן שהאובדנות היא תולדה של מצב נלווה ולא של הדיספוריה המגדרית, מה שמצדיק טיפול במצב הנלווה, ולא סירוס וכריתה. 

מספר מדינות, בהן לאחרונה בדקו את הנושא לעומק, סקרו ספרות ואספו נתונים, הגיעו למסקנה שאין ראיות שהתועלת עולה על הנזק, ובוצעה חזרה מהמדיניות תומכת הסירוסים והכריתות (שנקראת בשפה מכובסת “טיפול התאמה מגדרית” או “טיפול מאשש מגדר” או “טיפול מאשר מגדר”), והיא נאסרה על קטינים. כך קרה לאחרונה בשבדיה, בריטניה, פינלנד ונורבגיה. בנוסף, הדבר נאסר בחודשים האחרונים בארה”ב בכ- 20 מדינות. 

הנתונים הסטטיסטיים הינם מחו”ל, שכן בישראל אין פרסום של הנתונים, ומבקשות חופש מידע עולה, שחלקם כלל לא נאספים מלכתחילה. כן נמסר בעדות אישית מאחות ממרפאת כירורגיה פלסטית שליוותה עשרות שנים מנותחים אלו, שכמות כריתות איברי המין אצל בנים קפצה מ- 1-2 בשנה, כאשר תהליך זה החל בישראל בזמנו, ל- 1-2 בשבוע בשנים האחרונות. לא הצלחנו לקבל מידע על היקף הקטינים המסורסים וכרותי האיברים, אך בבירור יש עליה מתמדת בשכיחותם, וגם מספר מרפאות המגדר עלה במאות אחוזים.

דף מקורות

שאיבת זרע מבן 11 ושאיבת ביציות מבת 13 לפני סירוס כימי: https://www.ynet.co.il/health/article/rJed0IWpu

מחקר ישראלי על כריתת חזה לנשים מטעמי מגדר, כרותת החזה הצעירה ביותר בת 13.5: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35077041/

ניתוח במיתרי הקול עבור נישוי קול בישראל לבני 16: https://www.ynet.co.il/health/article/Hy1H11K11H00

מחקרים שמראים קיצור תוחלת חיים כתוצאה מתהליכים אלו: https://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(21)00185-6/fulltext ,https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0016885

תופעה שגדלה באלפי אחוזים תוך שנים ספורות: ב-2013 פורסמה בDSM  השכיחות של דיספוריה מגדרית. אצל זכרים הנתון היה כ 1:10,000 , אצל נקבות 2-3 לכל 100,000. ב-2017 3-4 מתוך 100 בני נוער בארה”ב דיווחו שהם טרנסג’נדרים או עשויים להיות טרנסג’נדרים : https://www.cdc.gov/mmwr/volumes/68/wr/mm6803a3.htm

ב-2021 הנתון עלה ל- 9 מ-100:  https://publications.aap.org/pediatrics/article/147/6/e2020049823/180292/Prevalence-of-Gender-Diverse-Youth-in-an-Urban

הרוב (כ- 80%) מחלימים מדיספוריה מגדרית בילדות תוך מספר שנים גם ללא טיפול: Sexology Today!: Do trans- kids stay trans- when they grow up?

Frontiers | A Follow-Up Study of Boys With Gender Identity Disorder | Psychiatry (frontiersin.org)

אם עושים מעבר חברתי סיכויי ההחלמה צונחים לאחוזים בודדים, במחקר הבא 2.5%: https://publications.aap.org/pediatrics/article/150/2/e2021056082/186992/Gender-Identity-5-Years-After-Social-Transition

אם לוקחים בלוקרים סיכויי ההחלמה צונחים לאחוזים בודדים, –  2%: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/29463477/, https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0243894

נראטיב האובדנות לא מבוסס: התאבדויות בפועל אצל קטינים עם דיספוריה מגדרית נדירות מאד, המחקר היחיד שבדק זאת, מבריטניה, מתוך כ-15,000 ילדים ונוער עם דיספוריה מגדרית שהופנו למרפאת מגדר במהלך 11 שנים, 2010-2020, התאבדו במצטבר, ללא הבדל בין אם התחילו טיפול או היו עדין ברשימת המתנה מכלל הסיבות, 4 (ארבעה) ילדים. כלומר 0.0003 מאוכלוסיה זו של ילדים ונוער דיספורי. https://www.researchgate.net/publication/357916352_Suicide_by_ClinicReferred_Transgender_Adolescents_in_the_United_Kingdom.

שיאי ההתאבדויות הינם כמה שנים לאחר מדיקליזציה, פי 19 מהאוכלוסיה הכללית:  https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0016885

העדר הקונצנזוס הגדל בתחום ושינוי מדיניות בקרב מדינות אירופאיות: https://www.bmj.com/content/380/bmj.p382