נאומה של כריסטינה אלין אלינגסן, אישה נורבגית שנחקרה על ידי המשטרה באשמת “פשע שנאה”

המקור כאן.

אני בדרכי חזרה מדבלין שבה נשאתי נאום קטן בפני כנס הנשים המלא עד אפס מקום #WomensSpaceToSpeak. הכנס צולם ויהיה זמין בקרוב. בינתיים, הנה הנאום שלי:

שמי כריסטינה. אני לא מאמינה שגברים טוענים שהם נשים, נערות, לסביות או אימהות הם מי שהם טוענים שהם.

במאי השנה הודיעה לי משטרת נורבגיה שאני נמצאת תחת חקירה בחשד לדברי שנאה על רקע זהות מגדרית. החוק שהופעל נגדי היה החוק שנגדו הלכתי לשימוע ב-2020, ובו הזהרתי שהכללת המושג “זהות מגדרית” בחוק העונשין הנורבגי עלול לגרום לכך שאמונה סובייקטיבית תהפוך לבסיס לענישה על פי החוק. הזהרתי גם שניצול לרעה של החוק הזה נגד נשים הוא בלתי נמנע כי עבור קבוצות מסויימות הבנה אובייקטיבית של מין ביולוגי נחשבת לשנאה, ויש כבר פעילים המדווחים למשטרה על נשים בשל הבנה אובייקטיבית כזו של מין ביולוגי. התברר עכשיו שהדבר שממנו הזהרתי את וועדת המחוקקים קורה לי.

הגבר שדיווח עליי למשטרה מועסק על ידי ארגון קווירי מוביל בנורבגיה, Foreningen FRI. הוא גבר הטוען שהוא אמא לסבית. בעבודתו הוא יועץ לענייני מגדר ומיניות, דבר שאני מוצאת אירוני להפליא. לארגון/שדולה שבו הוא עובד יש מספר מטרות באג’נדה הפוליטית שלו, שתלויות באופן ישיר בניצול מיני ורבייתי של נשים – חקיקה בענייני פונדקאות, חקיקה בעניין בתי בושת, הפיכה של המודל הנורדי (שאוסר רכישת מין – המתר’). הם גם עובדים על הרחבת החוק נגד אפליה שיכלול פטישים ובדס”מ.

אפילו לפני שניכנס לצורך להפריד בין מין וזהות מגדרית – בדמוקרטיה מתפקדת, הדעות המנוגדות שמוחזקות על ידי כפעילה לזכויות נשים והלובי/ארגון למען הפטריארכיה הקווירית צריכות להיפגש, וכשהגבר הזה לא חסם אותי בטוויטר, דעותינו המנוגדות אכן נפגשו. התוצאה הייתה שהוא דיווח על כל אינטראקציה שהייתה בינינו בשנה מאז שחוק פשעי השנאה נכנס לתוקף. ההצהרות שעליהן הוא דיווח הורחבו אחר כך וכללו שימוע אחד ועימות טלוויזיוני. ההצהרות כולן כללו את הקביעה החוזרת ונשנית שלי: גברים לא יכולים להיות נשים, אמהות או לסביות, בגלל שגברים הם זכרים, זה בלתי אפשרי לשנות מין, ונשים הן נקבות אנוש בוגרות. המשטרה תשאלה אותי פעמיים, בסך הכל 9 שעות. המשטרה עדיין לא הגיעה למסקנות – האם לבטל את התיק או להאשים אותי בפשע שנאה. אם אואשם, אני עלולה להישלח למאסר של עד שלוש שנים.

נשים ונערות אינן רמות הורמונים, הרגשה או תחושת נשיות פנימית. נשים הן לא גברים קטנים ומסורסים. מין הוא מנגנון ביולוגי של רבייה, המוגדר על ידי הפוטנציאל של האורגניזם לייצר אחד משני סוגי גמטות: ביצית או זרע. לא יותר ולא פחות. ביצית מאופיינת בפוטנציאל להעביר הלאה שני סוגים של DNA הנחוצים כדי לקיים חיים – כלומר, DNA כרומוזומלי ו-DNA מיטוכונדריאלי. זרע מאופיין בפוטנציאל להעביר הלאה סוג אחד של DNA – DNA כרומוזומלי. כתוצאה מטבעו של המין הביולוגי, רק המין המייצר ביציות – הנקבה, הוא זה הנוטל את הסיכונים ברבייה. אצל בני האדם הסיכונים האלה כוללים סיכון חברתי, כלכלי, חוקי ותרבותי, בנוסף לסיכונים הפיזיים של הריון, לידה ואימהות. נשים הן נקבות אנוש בוגרות. זכויות נשים התפתחו כדי להתמודד ולהקל על הסיכונים האלה על מנת למנוע מהמין הביולוגי להוות מקור לאפליה נגד נשים ונערות.

אי אפשר לשנות מין ביולוגי כפי שאי אפשר לשנות סוג בעל חיים. אין שום צירוף של דפוס חשיבה, התנהגות, תחביבים, העדפות או אסתטיקה שפוסלת גבר מלהיות זכר ומכשירה אותו להיות נקבה.

גברים הטוענים שהם נשים הם מתחזים (וומן-פייס), והם מצליחים לקרוא תיגר על סקסיזם כפי שבלקפייס (מנהג גזעני של צביעת הפנים בשחור כדי לחקות שחורים, המתר’) מצליח לקרוא תיגר על גזענות.

הכחשת המציאות האובייקטיבית של מין ביולוגי והחלפת ההגנות החוקיות נגד אפליה על בסיס מין נגד נשים במושג הסובייקטיבי “זהות מגדרית” פירושה מחיקת זכויות נשים.

יש לי את הזכות לדחות את אמונתו של כל אחד אם אינני משוכנעת בה. לנשים יש את הזכות לדחות את האמונה האישית של גברים, בעיקר כשאותן אמונות של גברים עוסקות בנשים, ובעיקר כשאותן אמונות מחליפות את ההבנה האובייקטיבית של מין ביולוגי במושג הסובייקטיבי של זהות מגדרית.

לא משנה מה מניע את אותם גברים לטעון שהם נשים – בין אם זה בגלל שיש להם הפרעה נפשית, או כי אין להם הפרעה נפשית, או כי יש להם פטיש, או כי אין להם פטיש. המוטיבציה לא משנה דבר – אין שום מוטיבציה ידידותית לסביבה, סחר הוגן וממקור אתי שהופכת את הטענה שגבר הוא אישה, נערה, אמא או לסבית לנכונה. נשים ונערות הן נקבות אנוש, וכל הגדרה שכוללת גברים בקטגוריה הזו היא הגדרה שבאופן יסודי שוללת את האנושיות של נשים ונערות, ושמבוססת על צמצום נשים ונערות לכדי סטריאוטיפים.

יש דברים חשובים שצריך לדבר עליהם, ואנו זקוקות למרחב שבו נוכל לדבר באופן חופשי. החקירה נגדי היא אירונית במיוחד, כי החוק שמופעל נגדי לא כולל נשים ואת המאפיין “מין”. משמעות הדבר היא שאם הוא צודק, והוא באמת אישה, בתיאוריה החוק לא חל עליו. לעומת זאת, אם הוא מה שאני אומרת שהוא – כלומר גבר הטוען שהוא אישה, תהיה לו הגנה בחוק, אבל אז כמובן שאני צודקת וזה מעלה את השאלה המתבקשת – האם זו המטרה של החוק? האם הוא מיועד לגברים העובדים בשדולות/ארגונים של הפטריארכיה הקווירית כדי לאפשר להם לתבוע נשים שלא מסכימות איתם על ידי כך שהם טוענים להגנה חוקית שאינה חלה אפילו על הנשים שהם מחקים?

יש דברים רבים שעלינו לדבר עליהם בנוגע לביטחונן וכבודן של נשים ונערות. אנו צריכות לדבר על החוקים שמזהים באופן מדוייק נשים ומטרתם להגן עליהן נגד ניצול מיני ורבייתי, בעיקר לאור ההתפתחויות בתחום הביוטכנולוגיה, כמו גם התעשיות המזיקות ומאפשרות ניצול מיני ומתפתחות בצעדי ענק. כדי לעשות זאת עלינו להיות מסוגלות לדבר על מה זו אישה בלי להיות בסכנת תביעה משפטית. אל תצייתו מראש והשתמשו בקולכן כל עוד אתן יכולות.

תודה.