מטפלים מזויפים – פרספקטיבה של מתחרט

19 באוקטובר 2022, תרגום מאת נעמה עציץ.

קישור למקור: https://pitt.substack.com/p/detransitioner-perspective-fake-healers

כשיצאתי בתור טרנס, כבר קיבלתי את ההחלטה לעבור מעבר מגדרי. תכננתי את המוות שלי בפירוט מייסר כדי להבטיח הצלחה. לא הייתי בדיכאון בגלל הדיספוריה, היה לי דיכאון לא מטופל שהמטפלים שלי חשבו שהוא בגלל הדיספוריה שלי.

כל המעבר שלי נדחף קדימה מהרגע שיצאתי כטרנס. המטפלים שלי קראו לזה רגע ה”לפעול או למות” שלי. טרנסים רבים מגיעים אליו, שם אין להם יותר כוח להילחם והם חייבים לבחור במעבר מגדרי או במוות. למעשה, המטפלים מאפשרים לך לקבל החלטות משנות חיים מתוך אובדנות.

לאורך תהליך של כמעט שנה, מהרגע בו נכנעתי ועד לזמן ההחלמה מהניתוח של בניית הנרתיק, חשתי בהלה וספקות כמה פעמים. בכל פעם חשבתי על מה שגרם לי לבחור במעבר המגדרי. הייתי מוכן למות. הרגשתי שאני לא מסוגל להפסיק, ויהי מה. אני אמות.

מוחי היה שרוי תחת מעטפת בלתי חדירה שהגנה עליי מהמציאות. האנשים היחידים עם גישה לתוך הקליפה הזו היו אני, טרנסים אחרים והמטפלים שלי. כל השאר היו בחוץ. הם היו אלה ששרויים בפנטזיה. הם היו אלה שניסו למנוע ממני להיות האני האמיתי שלי.

אני לא המצאתי את זה ולא עקבתי אחרי אופנה כלשהי. היו לי ארבעה מטפלים שונים, עברתי אבחון, ועדיין, אחרי שנים בטיפול בניסיון לתקן את עצמי, עפתי אל תוך תהליך המעבר המגדרי בשיא הגל הקיים של ‘דיספוריה מגדרית מהירה’. זה היה ב-2015, מיד אחרי שקייטלין ג’נר יצא כטרנסית. למעשה יצאתי ממש לפניו, אבל ניסיתי לתכנן בקפידה את המעבר שלי, יצאתי רק מול המשפחה הקרובה.

עד מהרה, כל המרחבים הטרנסיים יצאו מדעתם. אם טראמפ ייבחר, ​​הוא יהפוך את המעבר המגדרי לבלתי חוקי. כולנו הולכים למות. יצאתי מיד מהארון מול כל מי שהכרתי באמצעות המדיה החברתית. תוך כמה חודשים קיבלתי הורמונים. כמה חודשים לאחר מכן השם שלי שונה באופן חוקי. הניתוח שלי התבצע לפני חתימת שמי החדש, שהיה בתפקידו כשנה, ואז החרטה החלה.

ביליתי שנים בניסיון להחזיר חזרה את המעבר המגדרי שביצעתי, אבל אני מרגיש לכוד. אני ממש מרגיש כמו גבר לכוד בגוף של אישה. בין אם אעבור מעבר מגדרי חוזר או לא, אני עדיין גבר עם נרתיק. מה הטעם?

פעלתי בהתאם לתהליך. קיבלתי את ההפנייה שלי להורמונים, קיבלתי את שתי ההפניות שלי לניתוח. הייתי בטיפול נרחב, איך זה שהתפספסתי להם? אישררו אותי, ככה התפספסתי. אני לא ילד. הייתי באמצע שנות ה-20 לחיי כשמצאתי את הקהילה הזו. הייתי בשנות ה-30 לחיי כשעברתי את המעבר המגדרי. ראיתי איפשהו סרט דוקומנטרי שבו הציגו מישהי שעברה מעבר מגדרי בערך באותו גיל כמוני, היא אמרה שאם אותה הם תפסו ברשתם, לילדים שלכם אין סיכוי. היא צודקת.

לא היו חוגים בנושא בבית הספר כשעשיתי את זה. השתכנעתי דרך האינטרנט, דרך מפגשי קבוצות תמיכה מקומיות ועל ידי מטפלים. החברים, המורים וההורים של החברים שלי לא ניסו לשכנע אותי לזה (נ”ע: כמו שקורה עם ילדים ובני נוער). אם כן, כנראה שהייתי יוצא כטרנסית תוך פחות משנה, באמת שאין להם סיכוי (נ”ע: לצעירים).

עברתי את שלבי האבל וסוף סוף הגעתי לכעס. ביליתי כל כך הרבה זמן בלהאשים את עצמי. אני תמיד עושה את זה. אם מישהו פוגע בי, אני מניח שזה בגלל שעשיתי משהו לא בסדר. למה הסכמתי לזה? למה אנשים מאשימים את המטפלים שלהם? זה לא בסדר. אבל זה גם כן בסדר. אני פניתי אליהם לעזרה והם התעלמו מכל הבעיות שלי והתייחסו לדיספוריה כאל הבעיה העיקרית. הם אמרו לי שאם אמשיך לנסות להילחם בזה, אצטרך לבחור בין מעבר מגדרי למוות. הם אמרו לי שהמעבר המגדרי הוא הדבר היחיד שיכול לעזור לי. הם אמרו שאין לי מחלת נפש. לעזאזל האנשים האלה. אסור לתת להם לעסוק ברפואה. הם מרפאים מזויפים.

זה היה בלתי נמנע שאגיע אל המטפלים האלה. הייתי מוקסם ממתמטיקה והנדסה והתמכרתי לתכנות עוד לפני שהייתי נער, בשנות ה-80. מצאתי את האינטרנט הרבה לפני שאר האוכלוסייה הכללית. בתור חנון מחשבים שגדל על ידי אם חד הורית שלא הייתה נוכחת, הייתי גם מנודה. לא השתלבתי עם הבנים וכבר היה לי בלבול מגדרי.

אם הייתי יכול לחזור אחורה בזמן ולנסות לעצור את עצמי, אני חושב שהייתי בוחר ברגע שבו התחלתי להיות אובססיבי לגבי שלבי המעבר המגדרי. זה היה הזמן שבו לקחתי תפנית לכיוון הגרוע ביותר. זה הזמן שבו התחילה הדיסמורפיה הגופנית שלי. זה היה הרגע שבו באמת התחלתי להרגיש שנגמר לי הזמן ושאני נשחק מלשחק את התפקיד אותו הצגתי לעולם כדי להצליח להשתלב בו.

ההצגה שלי תמיד התבססה על רשימות שיצרתי בילדותי, בהן קיטלגתי את הבנים והבנות. זה היה לפני שידעתי על ההבדלים ביולוגיים. זה היה רשימות של סטריאוטיפים. כך תפסתי את הדיספוריה, כהתנהגויות מסוימות שגרמו לי להאמין שאני מרגיש כמו אישה, או שאני מרגיש כמו גבר. הקהילה הטרנסית והמטפלים לא לימדו אותי שזה לא תקין, הם חיזקו את האמונה שזה אמת. ואני לא מוצא דרך להיפטר מהמחשבות האלה. 

היום דיספוריה נתפסת בעיניי כידיעה שאני גבר, יחד עם ההרגשה שאני לכוד בגוף של אישה, ואין לי מה לעשות בקשר לזה.

לעצמי

מהו הסרטון המועדף עליך מתוך שלבי המעבר המגדרי? מה אתה אוהב בו? ואיך זה מתקשר לאופן שבו אתה תופס את המעבר המגדרי שלך? אני בטוח שהגברים הם אלה שמזכירים לך את אביך, התגלמות הגבריות. והנה הגברים האלה הופכים לדוגמניות-על מול עיניך (נ”ע: מתייחס לגברים בהקהילה הטרנסית שבצעו מעבר להיות נשים). אם הם יכולים להיראות כל כך טוב, לא תהיה לך בעיה לעבור כאישה. יש לך מבנה גוף קטן, יש לך תכונות נשיות. אתה כנראה יכול לעבור כאישה כבר עכשיו.

איך נראה לך מעבר מגדרי מוצלח? האם כמו הטרנסית המסוימת הזאת? מה אם אתה לא תצליח להיראות ככה? האם המעבר המגדרי עדיין יצליח? מה אם תראה כמו אחותך או כמו אמא שלך כשהייתה בגילך? האם אז זה יצליח? מה אם בסופו של דבר אתה תראה מעוות ולא תצליח לעבור חברתית כאישה, אבל עדיין תהיה אישה. האם אז זה יצליח?

האם העניין הוא באמת שאתה מרגיש אישה? אם כן, אתה תהיה בסדר עם כל אחד מהתרחישים האלה, כי הנקודה היא להרגיש כמו עצמך, לא? זה לא קשור לפחד להיות הומו, לתחושת כישלון או לצורך להיות נאהב, נכון?

האם זה בכלל אתה שהגעת למסקנה שאתה טרנססקסואל? מתי בעבר לבשת בגדי נשים? אני לא זוכר שעשית את זה, אבל אתה תתחיל לעשות את זה בקרוב אם תמשיך בנתיב הזה. המטפל המגדרי שלך יציע לך את זה ואתה תרגיש עם זה נבוך, אבל עם הזמן זה ירגיש לך נורמלי. לא היית ילד נשי במיוחד. היית פשוט דפוק, בדיוק כמו שאבא שלך היה כשהוא היה בתיכון. נכון, לא אהבת ספורט או לחימה, אבל כן אהבת לשחק משחקי מלחמה ביער ולהתלכלך. אהבת להסתכן בשבירת המפרקת כדי להצליח לבצע את הקפיצות המסוכנות ביותר על האופניים שלך. לא פחדת מאף אחד, גם כשהיית צריך. אהבת סגול, אבל לא ורוד. עם זאת, קוסמים לובשים סגול ואהבת כל דבר שיש בו קוסמים, כמו אקסקליבר ושוליית הקוסם. תמיד חלמת להיות קוסם רב עוצמה או אולי אביר. לא היית נשי כמו שאתה חושב שהיית. היית פשוט נשי לעומת הבנים האחרים, אלה שרצית שיאהבו אותך ושהיו דומים יותר לאבא שלך.

זוכר שאמא שלך סיפרה שוב ושוב את הסיפור על איך כשהיית בן שנתיים, היית מארגן בקפידה את הצעצועים שלך על מדפים, ואף אחד לא הורשה לגעת בהם? איך זה נשמע לך? לא לימדו אותך את זה בגיל הזה, לא דיברת עדיין אפילו. אתה זוכר איך חזרת על ביטויים כדי לעצור מחשבה חמקמקה? זוכר שפחדת להפסיק להתמקד בנשימה שלך כי אם הייתם עושים זאת, היית מפסיק לנשום ומת? זוכר שהיית צריך לסגור דלת 3 פעמים, אחרת היית צריך להמשיך לקום כדי לבדוק אם היא סגורה?

עדיין יש לך סוגים כאלה של אובססיות, פשוט הפסקת לעשות את המעשים הכפייתיים מסיבה כלשהי. אתה זוכר איך תלשת כל שערה בגופך עם פינצטה? זה היה בשנה שעברה, לא? זו אובססיה, ואתה לא יודע איך לשלוט באובססיות שלך. אתה לא יכול לעשות שום דבר במתינות, בין אם זה בריא או לא. אתה עושה את זה גם עם מחשבות, כמו על מגדר ועל דברים שמפחידים אותך.

כמה פעמים בדקת שהדלתות והחלונות נעולים גם כאשר לא יצאת מהבית כל היום? כמה פעמים בדקת שהכיריים כבויות? כמה פעמים הלכת או נסעת חזרה כדי לוודא שזכרת לנעול את הדלת אחרי שיצאת מהבית? כמה פעמים חששת שמחשבה לא תקינה תגרום לך לסובב את ההגה לכיוון התנועה המתקרבת?

תסתכל על הדירה שלך. האם יש משהו על הרצפה, על השיש, על אדני החלונות או על גבי שיטת הטלוויזיה? האם אתה יכול לראות אבק איפשהו? אתה מנגן בפסנתר כל הזמן. האם המכסה פתוח או סגור? האם התווים הרופפים מבולגנים או שכל הדפים מסודרים בצורה מושלמת? איך נראה חדר האמבטיה שלך? האם הכיור וצינור המקלחת יבשים? האם יש צבע מתקלף בכיור או במקלחת בגלל תכולת הברזל הגבוהה במים שלך? כמה מקלחות עשית היום? כמה פעמים שטפת היום ידיים? לך אל מדף התבלינים שלך. כמה תבלינים יש לך? זה נראה כמו מדף התבלינים של הסופרמרקט. חפש את הפלפל השחור. אני בטוח שמצאת את זה מיד כי כולם מסודרים בסדר אלפביתי.

עבור אל שידת הדיוידי שלך. חפש את הסרט ‘טופ גאן’. זה היה מהיר, לא? לא רק שכולם בסדר אלפביתי, אלא שהם ממוינים לפי ז’אנר והז’אנרים הם גם בסדר אלפביתי. כעת לך לשידה שלך. חפש את החולצות שלך. נכון, הן לא שם. הן כולן תלויות בארון ליד הג’ינסים שלך. כל הארון שלך זה ג’ינסים וחולצות טריקו. חולצה אחת לכל זוג ג’ינס, כך שאתה יכול פשוט לתפוס אחד מכל אחד בכל יום. יש שם 8. כל חולצה היא בצבע אחר. הן תמיד באותו הסדר, לפי צבעי הקשת. כל 7 ימים, אתה תעשה כביסה באותו הזמן, תוך כדי לבישת החולצה ה-8.

יש לך בעיית אובססיביות. אתה צריך להיבדק בנוגע להפרעה כפייתית.

כמה סיוטים היו לך, מהם התעוררת משוכנע שהם באמת קרו, ואז בילית חודשים בניסיון להבין מה בעצם אמיתי? אני לא יודע מה זה אומר, אבל זו אינדיקציה ברורה שיש לך בעיה להפריד בין פנטזיה למציאות. מטפל טוב אמור להיות מסוגל לעזור.

האם אתה זוכר כשהיית נער והיית מרגיש פתאום כאילו יש לך התקף לב? היית צריך לשבת, להתנדנד קדימה ואחורה ולהתחיל להתנשף כדי שתוכל לנשום. איך תיארת את זה? אה נכון. זה הרגיש כאילו מישהו משך את הריאות שלך דרך כלוב הצלעות, קשר אותן ומשך אותן לאט לאט לצד השני. אמא שלך המשיכה לקחת אותך לרופאים, אבל הם מעולם לא מצאו משהו לא בסדר איתך. הם היו אומרים לך שזה רק כאבי גדילה. אלו היו התקפי חרדה. למה היו לך התקפי חרדה כל כך עזים בתור נער?

כמה פעמים הרגשת כאילו שאתה נמצא בעמדת צופה על חייך, שאתה מרחף ליד התקרה ומתבונן בעצמך בכיתה או בעבודה? כמה פעמים הרגשת ככה היום? זה דיסוציאציה. למה זה קורה? מה קרה לך כשהיית בן 10 ושהיה אולי כל כך טראומטי, שאתה לא יכול להתמודד יותר?

אני לא מנסה לפגוע בך או לגרום לך להרגיש שבור או לא נורמלי, אבל אתה חייב להבין שהדיספוריה המגדרית שלך היא לא מה שאתה חושב שהיא. אתה לא מרגיש שאתה אישה. אתה פשוט מאמין שנכשלת בלהיות גבר ויש רק אפשרות אחת אחרת. אתה גם מאמין שאתה תגיע לגיהנום בגלל שאתה הומו, תוך כדי שאתה מנסה לשכנע את עצמך שאתה סטרייט, וחושב שתצליח לצאת עם גבר רק אם אתה אישה. איך הולך לך עם זה? כמה אקסיות אמרו לך שהן חושבות שאתה הומו ופשוט עדיין לא יודע את זה? זה לא בגלל שאתה לא אוהב אותן מספיק. אתה פשוט לא נמשך לנשים. אתה מכין את עצמך לכישלון. אם תעשה את זה, אתה תרגיש כמו גבר לכוד בגוף של אישה. אתה תהפוך את הסיכוי לפגוש אי פעם את גבר חלומותיך לקשה מאוד, כי הוא הולך לאהוב גברים ואתה תיראה כמו אישה.

בבקשה, צא החוצה. מצא מטפל שיכול לאבחן הפרעה כפייתית. במידת האפשר, מצא אחד עם ניסיון בהפרעת אישיות גבולית, טראומת ילדות ופוסט טראומה מורכבת. חווית פוסט טראומה כשהיית במחנה, אבל לא יצרת את הקשר. אמרו לך שזו חרדה. ואתה תחווה את זה שוב בעוד כ-10 שנים. אני מצטער לומר, אני עדיין לא יודע מה גורם לזה. אתה גם צריך עזרה עם דיכאון וחרדה. אתה לא מבין שיש לך דיכאון כי היה לך אותו כל חייך. הימנע מהמטפלים שהחברים הטרנסים החדשים שלך אומרים לך ללכת אליהם. אתה זוכר עד כמה הרגשת לא במקום בפגישת התמיכה הראשונה שלך, בה נכנסת לחדר שהיה מלא בגברים עם שמלות? זה באמת מי שאתה חושב שאתה?

אני יודע שאתה ביישן. אתה לא יודע איך לדבר עם אנשים. אתה מפחד שמישהו יראה אותך נכנס לבר של הומואים ועוד יותר מפחד שירביצו לך על זה. אבל אתה לא צריך ללכת לבד. מצאת את הטרנסקסואלים האלה, אתה יכול למצוא גם הומוסקסואלים באינטרנט. אתה תגלה שאנשים רבים מפחדים ללכת למקומות ציבוריים לבד וכאשר אתה תלך כחלק מקבוצה של ביישנים אחרים, אתם כולכם תהיו יותר פתוחים אחד עם השני. אתה יכול לעשות את זה.

אתה גבר ותמיד תהיה. שום כמות של ניתוחים לעולם לא תשנה את זה. כל מי שאומר לך שהם נדרשים כדי שתוכל להיות עצמך – משקר לך ומנסה לתמרן אותך. אל תתן לפחד ולדיכאון לגרום לך להיכנע להם. אתה הרבה יותר חזק ממה שאתה חושב שאתה.