סקוט ניוג’נט, 9 בנובמבר 2022. תרגום מאת נעמה עציץ. קישור למקור.
אקטיביזם – קרנבל מלא בליצנים שמונעים מהרצון להגיע לראש מגדל המדיה החברתית, בשביל תהילה ועושר.
אקטיביזם תמיד היה עסק, אך בעבר, האקטיביזם במדיה החברתית היה מגרש הרבה יותר שוויוני. ומה עכשיו?
נכון לעכשיו, האקטיביזם מלא באנשים שמטרתם היחידה היא להיות עשירים ומפורסמים, לייצר רווחים מהעניין ולעשות כל מה שצריך כדי ששרשרת ההכנסות החינמית הזו תמשיך להתגלגל. כל מה שצריך לעשות זה ליצור באזז עם המסר שלך. והמסר עצמו? האם הוא באמת משנה? לא, לרוב לא.
אנשים עם מניע, אנשים אינטליגנטים וחסרי רחמים, אוחזים טפריהם בחתיכת בשר ומגיעים לתהילה ולעושר מבלי לדאוג בנוגע למסרים שהם מפיצים.
פעם אקטיביזם עסק באנשים ובמה שטוב לחברה. זה לא בהכרח היה משנה אם האמנת באקטיביזם בו עסקת, אם היו מקלפים את השכבה החיצונית – היו מוצאים שם שביב של כנות. והיום? לא כל כך.
בני אדם הם יצור הרסני, הם ניתנים לעיצוב ולהשפעה. ההיסטוריה הוכיחה לנו את זה במשך מיליוני שנים, ובכל זאת אנחנו מאמינים איכשהו, שבני האדם בזמן הנוכחי הם אינטליגנטים יותר ומסוגלים לראות מבעד ללכלוך.
אני בטוחה שבגרמניה אנשים האמינו שהם מפותחים ואינטליגנטים מספיק כדי לזהות משהו שפל כמו מה שהיטלר הפך להיות. אפשר לומר את אותו הדבר על מוסוליני וסטלין. כל הגברים הללו היו מועמדים לפרס נובל לשלום. מזעזע אתכם? זה לא אמור.
הרבה פעמים, כשאנשים מבינים את המציאות בנוגע למעבר רפואי של ילדים ואת הפגיעה שהוא גורם, הם שואלים אותי למה ואיך זה קרה. אנשים מזועזעים, אך שוב, הם לא אמורים להיות, דפדפו בדפי ההיסטוריה!
עם זאת, התשובה שלי עדיין עשויה לזעזע אתכם, אבל זה די פשוט.
האקטיביזם, הפוליטיקה, התקשורת והחדשות, יחד עם המדיה החברתית, יצרו קטבים והפרדה. הם חצבו תעלות ענקיות סביב כיסי החברה שלנו (נ”ע: במובן הכלכלי) ויצרו מנטליות צבאית, שלא לדבר על החוק המגוחך לגבי חופש הביטוי (ואל תגידו לי שזה לא קורה). אני טרנס/לסבית המתבטאת נגד מדיקליזציה של ילדים. אני עושה את זה כל כך טוב שכל ערוץ מדיה חברתית שפתחתי חסם אותי בדיוק כשהגעתי לרמת המונטיזציה (נ”ע: ליכולת להרוויח כלכלית מאותה מדיה). זה קרה שוב בשבוע שעבר. נתתי נאום בנאשוויל בעצרת של מאט וולש, תוך שעה מהנאום הזה, השימוש האחרון החדש שלי ברשתות החברתיות, שהיה בטיקטוק – נאסר עליי.
היה לי חשבון טיקטוק במשך שבועיים. שבועיים! בשבועיים האלה היו לי יותר משני מיליון צפיות לנאום שנשאתי בדרום קליפורניה בעצרת “אל תזיק“. שני מיליון צפיות בתוך שמונה ימים! היו לי אלפי עוקבים, קרוב ל-20,000 והם גדלו באלפים בשעה שלאחר הנאום בנאשוויל.
נחסמתי. למה? לא ניתנה סיבה, אבל אני יכולה להגיד לכם למה.
אני לא משחקת את משחק השמאל-ימין הפוליטי.
אקטיביזם כזה (נ”ע: המערב פוליטיקת שמאל-ימין) הוא אקטיביזם עצלני שמאפשר לטיפשים, שפחות אכפת להם מהמסר שהם מעבירים, לקדם את המטרה שלהם: להשיג תהילה. ומבחינתם אין מחיר שהוא מוגזם מדי לכך. הפער בין שמאל לימין יוצר מנטליות צבאית בתוך חלק מהחברה, כך שאנשים מרגישים מאוימים אם אנשים אחרים לא מסכימים איתם.
לכל צבא יש מערכת של אמונות שחייבים להישמע לה, גם אם המטרה של המנהיגים היא תהילה ברשתות החברתיות. זהו מודל עסקי מבריק, אך זה אקטיביזם עצלן והרסני. הפילוג הזה (נ”ע: של ימין ושמאל) הוא הסיבה היחידה שאנחנו שוחטים דור שלם של ילדים מבולבלים מגדרית, ובתעשיית התרופות אוהבים את זה. למעשה, הטבע האנושי הוא לרצות להשתייך למשהו, כל דבר שהוא. אנחנו, בני האדם, לא כאלה מסובכים. אנו מובלים בקלות ומתקשים להתיישר עם אמת הנוגדת את החלק בחברה שאליו אנו רוצים מאוד להשתייך.
הסיבה שבגללה אני צוברת כל כך הרבה עוקבים כל כך מהר, והסיבה שבגללה אני מושתקת, היא כי אכפת לי. אני עברתי את זה (נ”ע: מעבר מגדרי רפואי). אני יודעת מה צפוי לילדים האלה ואני אעבוד יחד עם כל מי שרוצה להפיץ את המסר הזה.
אל תחשבו לרגע, שכאשר אני נמצאת בעצרות שמרניות ודתיות ומקשיבה לנאומים שם, אני לא מרגישה לפעמים שאני שומעת מילים צורמות ושאני לא רוצה לתפוס את המיקרופון ולצעוק: “אתם הבעיה! הרטוריקה הזו יוצרת פער!”, אבל אני פשוט מחייכת באדיבות כי אני יודעת שלמרות שאולי אני לא מסכימה עם כל מה שנאמר, אני מוצאת איתם מכנה משותף יותר ממה שניתן לצפות. אני גם רואה אנשים שמאמינים באמת ובתמים במה שהם אומרים, אבל הם מעבירים את המסר שלהם דרך העצלנות של שמאל-ימין.
האם עלינו לצפות לפחות מזה? תראו את הסלבריטאים במדיה החברתית לאחרונה. הם מקוטבים בתפיסה של שמאל-ימין, זה מעורר בחילה.
“מה יש לשמאל להגיד על זה?’
“הימין מקדם קנאות ושנאה!”
זו הסיבה לכך שהמדיה החברתית כל כך מפחדת ממני, והיא צריכה לפחד. אני לא עושה אקטיביזם עצלני. אני לא מרשה לעצמי להיכנס אל שום קופסה, כי לאף חלק בחברה אין את ‘הדרך הנכונה’: לא האוונגליסטים, הליברלים, השמרנים, האתאיסטים, הומואים, לסביות, טרנסג’נדרים, אף אחד.
הסירוב שלי להקיף את עצמי (נ”ע: באנשים מצד פוליטי מסוים) ולהפוך להיות חלק מפלח מסוים בחברה – הפך את היכולת שלי להרחיב את הפעילות שלי לכמעט בלתי אפשרית.
בארבע שנים, כל מדיה חברתית חסמה אותי ואת הארגון שלי. טיקטוק היה מבחן. אפילו לא פרסמתי בטיקטוק בעצמי. היה לי נציג מתנדב שידע את ההנחיות (נ”ע: של טיקטוק) ודבק בהן. ובכל זאת, אחרי הנאום שלי בטנסי – נחסמתי. ולא ניתנה סיבה.
הסירוב שלי להיכנע הוא הרוטב הסודי שלי שפותח לאנשים את המוח, וכשהרוטב הסודי שלי מקבל חשיפה – אנשים מזועזעים מהמציאות שבה אנחנו שוחטים דור של ילדים, ומכמות הכסף שזה מכניס.
כל עוד החברה מאמינה ש”מעבר מגדרי” בילדים עוסק בזכויות אדם, כל עוד הבדיה הזו נשמרת – יש לתעשיית התרופות חיילים בורים שמפיצים בשבילם את המסר: “נשים טרנסיות הן נשים אמיתיות”.
אזרחים עצלנים אחרים קופצים על העגלה, בדיוק כמו שעשו אנשים בגרמניה עם היטלר. כן, אנשים לא הרגישו ממש טוב עם זה, אבל הם שתקו. אני לא.
אני גם מעבירה את המסר יחד עם הניסיון שלי עם מעבר רפואי ועם ילדים משלי, ילדים שהם בגיל בו מבצעים בילדים מעבר מגדרי. ומיד אני הופכת לאיום הגדול ביותר על מדיקליזציה של ילדים.
אבל בגלל שאני לא מתאימה את עצמי לעצלנות של שמאל וימין, אין לי תמיכה.
אנשים מעריכים את הקול שלי, אבל הם צריכים להיות מסוגלים לצאת מחוץ לקבוצה הפוליטית שלהם כדי לתמוך בי. אם אוונגליסטים תומכים בי, הם תומכים במישהו שמאמין שמשיכה חד מינית היא לרוב אינה בחירה. עם זאת, אני כן חושבת שאפשר לשדל מישהו למשיכה חד מינית, וזה לא בסדר. תוכן להטב”ק לא שייך למערכות בתי ספר. בום, אני מאבדת את התמיכה של הומואים ולסביות. ליברלים שתומכים בי יעזרו למישהו שמאמין שאישה שנכנסת להריון ונושאת חיים צריכה לפעול בהתאם, בין אם התינוק נמצא בתוך גופה או מחוצה לו. בום, איבדתי את הליברלים ואת הפמיניסטיות. אני יכולה להמשיך עוד ועוד, אבל אתם מבינים את הנקודה שלי.
בזמן שהתיישבתי לצפות בכל הנאומים מהעצרת של מאט וולש בנאשוויל (אני מעריכה ומחבבת את מאט), הצלחתי להחזיק מעמד אל מול המילים הצורמות, כי מה שעושים לילדים צריך להיות מעל כל אג’נדה פוליטית. כמבוגרים, כהורים, עלינו להיות טובים יותר במילוי תפקידנו. עלינו לנהוג טוב יותר בתור ה”מבוגרים” שאנחנו.
אז, עם סיום הנאומים בעצרת והמילים הצורמות שהעמיקו – העוקבים שלי התרבו, הפיצו ותרמו.
ומה אני קיבלתי? קיבלתי “אות הוקרה” והוחרמתי מכל המדיה החברתית.
לסיום: ביום שחזרתי מהעצרת, הבוסית שלי, אשה “א-בינארית” הנשואה ל”גבר טרנס”, פיטרה אותי. תוך שהיא מודיעה לי שהיא ראתה אותי בסרט התיעודי “מהי אישה”, ומאז היא נטפלת אליי.
שוב, אנשים מרגישים רע, אבל האם מישהו תומך בי? כדי לתמוך בי אנשים צריכים ללכת נגד הצבא אליו הם משתייכים, וזה בעייתי. תאמינו לי, אני יודעת. אני עושה את זה כבר ארבע שנים ואני מסרבת להיכנע כי מה שקורה לילדים הוא לא בסדר.
אז מהי הדרך המהירה ביותר לעצור את המדיקליזציה בילדים?
אם אתם כוכבי מדיה חברתית – צאו מחוץ למסגרת ששומרת לכם על מקסימום רווחים, הסירו את החומות המפלגות של “אנחנו” ו”הם”, פנו מקום וקדמו אנשים שיכולים להעביר את המסר בצורה כזו שרוב האנשים יוכלו להכיל אותו. תמכו באנשים כמוני, גם אם אתם מקבלים תגובה שלילית מ”הצבא” שלכם.
כי להגיד לי “אני מעריץ אותך על פועלך” בהודעה סודית זה פתטי.
מעבר רפואי של ילדים הוא לא עניין של ימין ושמאל פוליטי, אלא של נכון ולא נכון.
הגיע הזמן לצעוק חזק יותר – על ידי כך שנצעק אחרת.
כי האקטיביסט ה”מטומטם” שמתנגד היום למדיקליזציה של ילדים – הוא הגיבור של המחר!
סקוט ניוג’נט היא טרנס (ממין נקבה) ופעילה נגד מעבר מגדרי רפואי בילדים.