לא מזמן הבאנו כאן את סיפורו המזעזע של גבר ישראלי שנדחף לבצע מעבר מגדרי מלא (כולל כריתת איבר המין הזכרי ובניית נאו-וגינה) לאחר אבחון מהיר ולא מעמיק. הקישור כאן (אזהרה, לא קל לקריאה).
אותו גבר מתאר את הקושי בקיום יחסי מין עם החור דמוי-נרתיק שנבנה לו לאחר הניתוח. אזהרה, גם תיאור זה לא קל לקריאה, ואם אתן חושבות שמדובר במקרה חד פעמי, לא כך הדבר. אנו קוראות תיאורים דומים שוב ושוב.
הניתוח לא מאפשר יחסי מין תקינים עם חדירה.כפי שמובטח. המקום מאוד צר וצלקתי. גם אם עושים הרחבות, המקום ממשיך להיות צר ובלתי חדיר. אם מנסים לקיים יחסים, חובה לעשות שעה וחצי הרחבות לפני. זה לוקח את כל ההנאה מראש. גם בזמן קיום היחסים, יש כאבי זוועה והפרטנר מגיע ל”קיר” אטום, משום שהעומק ממש ממש צר וסגור. למשל במקרה שלי התחיל ב-18ס”מ. עם הזמן הפך ל-6 ס”מ בקושי. אלו דברים שלא נאמרו לי לפני, אלא הובטחו הרים וגבעות, תרתי משמע (הערת האתר: אורכו הממוצע של נרתיק טבעי הוא 8-10 ס”מ, אך הוא גדל בזמן עוררות מינית, לא כך עם פתח דמוי נרתיק).
בגלל הכאבים ביחסים, את מגיעה למצב שמוטב כבר להימנע מראש, והנה השקר ששייך ל”קיימת הנאה מינית” : הווגינה שהם יוצרים מתחלקת ל 2: נרתיק ודגדגן מדומה. הנרתיק מאוד כואב ודואב תמיד, גם 5 שנים אחרי. הדגדגן היה משותק. אין תחושה במשך כמעט שנה. אחרי שנה קיימת סוג של התעוררות סינתטית, ואז כן אפשר להגיע לסוג של אורגזמה מאוד מתעתעת וחמקנית , פחותה מאוד מאוד מהאורגינל, ברמות שזה מתסכל.
אז כן, הנה לך גמירה, אבל הכאבים גם ככה לא מאפשרים אותה, והפגיעה ברמת חיי המין היא כמעט 100%. שלי נהרסו נכון להיום לחלוטין. “אין מוטיבציה לחיים” אמרה שייפ שיפטר, ואני אחזק את המשפט הזה, בגניבת הדעת שבעצם הרעיון המופרך שבניתוח תחתון אותו עברתי על בשרי. אין באמת ליבידו. אין באמת שמחת חיים יותר, או חיבור לגוף. היזהרו על נפשותיכן.