סיפורה של קיי סי מילר

קיי.סי מילר, צעירה בת 21 שהזדהתה כטרנס ונוטלת טסטוסטרון מאז שהיתה בת 16 (!), שיתפה בטוויטר בחלק מהחוויות שלה – בין היתר, על כך שהיא מתחרטת על המעבר המגדרי שעברה בתור נערה, ועל החשש שכבר לא תוכל להשיב את הגלגל לאחור. בעקבות השיתוף, קיי.סי היתה קורבן לבריונות ברשת בימים האחרונים, כשפעילי מגדר לעגו למראה שלה וניסו להשפיל אותה.

הנה תרגום של סרטון שהעלתה (קישור לסרטון עצמו למטה. זהו חשבון הטוויטר של קיי סי – מוזמנות\ים לתמוך בה): ‘רק כדי לתת פרספקטיבה – זה מה שכמעט 5 שנים על הורמונים עושות לנערה מתבגרת. זכרו, אני בת 21’:

“היי כולם, עברתי עכשיו תספורת כי השיער שלי שיגע אותי, גילחתי אותו כי נמאס לי לצפות בו הולך ונעשה דליל, וזה גורם לי לפחות מצוקה אם אני מגלחת אותו. אז, כשאני מדברת על כך שעברתי את נקודת האל-חזור, לזה אני מתכוונת – זה הקול שלי עכשיו, הוא התעבה עם הזמן ונשאר כך. לזה אני מתכוונת כשאני מדברת על אובדן שיער – וזה רק הולך ומחמיר, נעשה יותר ויותר דליל, נסוג לאחור, אני לא לגמרי בטוחה שזה הולך לחזור… אלה הדברים המרכזיים שעליהם אני מדברת כשאני מדברת על זה שעברתי תהליך של אנדרוגניזציה עד לנקודת האל-חזור. אני לא חושבת שיש דרך לתקן את זה… לזה אני מתכוונת כשאני מדברת על ‘להישאר איך שאני כרגע’ ללא קשר לאיך שאני מרגישה. זאת הסיבה – כי אני לא באמת רואה דרך שבה אני באופן אישי אצליח להשיב לאחור את מה שנעשה עד כה. אז אני מקווה שזה מספק הסברים, שזה מעלה יותר מודעות לסיטואציה, כדי שתראו איפה אני עומדת כרגע […] זה מה שקורה כשנותנים לאישה טסטוסטרון במשך 5 שנים.”

תרגום מלא של שרשור הטוויטר מאת קיי.סי מילר

אז הדעה הרווחת לגבי הסרטון שלי היא שכולם חשבו שאני מתלוננת על כך שאני קירחת ולא נראית אטרקטיבית או כמו גבר גברי חתיך. לא זכור לי שאמרתי שאני מרגישה מכוערת, אבל היי, לפעמים אנחנו שוכחים דברים. צפיתי שוב בסרטון. דיברתי על העובדה שלדעתי הנראות שלי הפכה גברית מכדי שאוכל להשתלב שוב בחברה כאישה בוגרת. זה מתקשר לציוץ קודם שלי שבו כתבתי שאני מתחרטת על המעבר אך לא מתכוונת לעבור מעבר חוזר. לא ציינתי אפילו פעם אחת שאני מרגישה מכוערת, או שאני חושבת שטסטוסטרון היה אמור להפוך אותי לאטרקטיבית יותר.

קודם כל, העובדה שזאת היתה אחת ה”ביקורות” העיקריות שקיבלתי אומרת משהו על אותם אנשים שהביעו את הביקורת הזאת. לא הייתי ילדה יפה, ולא ציפיתי שהורמונים יהפכו אותי לגבר חתיך. בניגוד לחלק מהקהילה הטרנסית, הייתי ריאליסטית. בנוסף, ידעתי שטסטוסטרון תרם לנשירת השיער שלי. כן, חוויתי נשירת שיער בשל תסמונת השחלות הפוליציסטיות שממנה אני סובלת עוד לפני שהתחלתי ליטול הורמונים, אבל ההורמונים החמירו את זה. רוצים לדעת למה המשכתי ליטול הורמונים, למרות שידעתי שאני מאבדת את השיער שלי? כי חיכיתי שיגיעו הימים שבהם המצב אמור היה סופסוף להשתפר. נושא שכיח בקהילה הטרנסית הוא “מעבר ישנה את חייך לטובה”. אחרי שנה על טסטוסטרון לא הרגשתי טוב. אבל מה לגבי כל הסרטונים שבהם אנשים אומרים שהם שמחים עכשיו יותר מאי פעם? אולי אני רק צריכה לחכות עוד קצת זמן. אולי זה הניתוח? אנשים מדברים על שטף האופוריה שמגיע כשאת רואה את ה”אני האמיתי” שלך במראה בפעם הראשונה.

הרגשתי הקלה מכך שאני לא צריכה יותר לחבוש ביינדר, שהקשה עלי לנשום, אבל לא חוויתי “אופוריה”. שנתיים, שלוש, ארבע שנים חולפות. אני נראית יותר כמו גבר משנראיתי אי פעם, אבל אני לא מרגישה טוב יותר. הזהות הזכרית שלי יותר “מאושררת” מאי פעם, אבל חיי לא השתנו לטובה. סבלתי את תופעות הלוואי בתקווה שהשלב ה”טוב יותר” יגיע או שאתיישר לפי ה”אני האמיתי” שלי. התיישרתי, אבל השלווה מעולם לא הגיעה. אני עדיין מסתכלת על הגוף שלי עם אותה תחושת בוז כפי שהיתה לי בעבר. חשבתי שזה אמור להיעלם. למה אני עדיין מרגישה כך? אני עושה מחקר, אני מדברת עם אנשים בחיים האמיתיים. מתברר שטרנסים אינם היחידים ששונאים את הגוף שלהם. גיליתי שרוב החברות הבנות שלי לא אוהבות חלקים מסויימים בעצמם, כולל תכונות נשיות. “אבל הן סיס, הן לא אמורות להרגיש רע לגבי זה שהן נשים! מה שהופך גברים טרנסים לטרנסים זאת העובדה שהם מרגישים רע בגלל שהם כלואים בגוף של אישה, לא?” ובכן, למדתי שהרבה אנשים עשויים להרגיש רע בנוגע לגוף שלהם מהרבה סיבות.

האם עשיתי טעות? האם זאת היתה בחירה שגויה? לא, כמובן שלא! הרי אובחנתי! פסיכולוג אמר לי שזה מי שאני. הוא לא ישקר לי. לא יכול להיות שהוא טעה, נכון? זה היה חד וחלק, הצגתי סימפטומים קלאסיים מאז שהייתי ילדה. לא אמורה להיות אף סיבה אחרת לתחושות הרעות שלי לגבי גופי הנשי מלבד היותי טרנס… מלבד טראומה מינית שגרמה לי לשייך נשיות לקורבנות. או סטנדרטים לא ריאליסטיים של נשיות כנועה שהכנסיה הפונדמנטליסטית הציבה. או חוסר ביטחון לגבי הגוף שלי בגלל המשקל שלי ותסמונת השחלות הפוליציסטיות שממנה אני סובלת. או הפרעת אכילה. או כל דבר אחר שגורם לנשים ולילדות להרגיש רע עם עצמן אבל אנחנו לא מדברות על זה כי זה גורם לאנשים להרגיש לא בנוח. אתם רוצים להגיד לי שעשיתי מעבר מגדרי בגלל שעמוק בפנים הרגשתי שאני לא אישה “טובה מספיק”? האם זאת באמת הסיבה? לאחר מחשבה, הסיבה הזאת, לצד אחרות, נראית לי הכי הגיונית. כולם צוחקים על כך שהם עשו דברים כילדים שבמבט לאחור, הם חושבים “מי נתן לי לעשות את זה?”. זאת שאלה טובה למעשה. מי באמת נתן לי לעשות את זה?

חשבתי שאני טרנס בגלל מה שראיתי באינטרנט. הלכתי לפסיכולוג, שאישרר אותי בלי שאלות ואמר לי שחיי ישתפרו אם אעשה את מה שהוא אמר לי לעשות, ואני חושבת שהוא טעה. אולי אני לבד בזה, הרי זאת בוודאי רק טעות נדירה, נכון? לא. אלפי ילדות\ים ונערות\ים הגיעו לאותה הבנה איומה. לא רק בקרב המטופלות של הפסיכולוג שלי או במדינה שלי, אלא ברחבי העולם. לכולן יש סיפורים דומים לשלי. לכולן יש שפע של תחלואה נלווית, סימפטומים חופפים, אישרור שעבר ללא כל בדיקה. מסלול מהיר להורמונים וניתוח כי אמרו להורים שלהן שאם לא יאפשרו להן לעשות זאת, הן נמצאות בסיכון גבוה אקספוננציאלית להתאבד. כמותן, אני מתאבלת על מה שיכול היה להיות. אני מסתכלת על נשים בוצ’יות תותחיות וחושבת, “וואו, זאת יכולה היתה להיות אני”. אבל בניגוד אליהן, אני לא מרגישה צורך מכריע לנסות ולחזור למצב הזה. מה שנעשה נעשה, ואני לא יכולה לשנות זאת. אז אני אמשיך לחיות כפי שאני עכשיו, ואני אסירת תודה על כך ש, לפחות כרגע, ה”צורך” לחזור להיות מי שהייתי לא קיים. אבל לכל הפחות, אם אוכל, אני רוצה למנוע מילדות אחרות את הגורל שנפל בחלקי.”

הודעת הטוויטר של קיי סי עם סרטון הווידאו מקושרת כאן.