בפברואר 2020, ככה מתחת לאף שלנו, התחילה מהפכה. משרד הבריאות פרסם חוזר, החתום על ידי דר׳ ורד עזרא, ראש חטיבת הרפואה. החוזר קובע נהלים חדשים לתהליך שינוי סעיף המגדר במרשם האוכלוסין. למעשה לא קיים סעיף מגדר במרשם האוכלוסין אלא סעיף מין כפי שנקבע בלידה – זכר או נקבה. זהו המין המופיע במרשם האוכלוסין וניתן לשנותו באופן חוקי על ידי תהליך שבעבר כלל שנתיים במגדר הנבחר, טיפולים וניתוח לשינוי אברי המין (״ניתוח תחתון״), ואז אישור ועדה. בשנת 2014 הוגשה עתירה לבג״ץ ובעקבותיה בוטלה הדרישה בניתוח לשינוי אברי המין.
החוזר הנוכחי מקצר מאוד את התהליך ומקל מאוד על מי שמבקשים לשנות את מינם. מתוך החוזר (ההדגשות שלי):
1. לפונה מלאו 16 שנים לפחות ביום פנייתו הראשונה לוועדה; ביחס לפונה שטרם מלאו לו 18 עשויה להידרש הסכמת הורים לפני רישום השינוי במרשם האוכלוסין.
2. לפונה יש עבר של חיים בזהות המגדרית המבוקשת במשך 6 חודשים לפחות לפני מועד פנייתו לוועדה; הוועדה רשאית, על פי שיקול דעתה ועל בסיס המידע שנמסר לה, להאריך או לקצר את התקופה האמורה לפי נסיבות המקרה.
3. חוות דעת מקצועיות של חברי הוועדה התומכות בהליך שינוי המגדר שעבר המבקש:
1)מפסיכולוג הוועדה;
2)מרופא פסיכיאטר של הוועדה;
3)מרופא אנדוקרינולוג של הוועדה.
4 .נטילת הורמונים:
4.1 .סוגיית הצורך בנטילת הורמונים תבחן על פי המלצת חברי הוועדה.
4.2 .נטילת הורמונים לא תהיה תנאי סף למתן האישור.
3.4 .נטילת הורמונים מתחת לגיל 18 מצריכה קבלת הסכמה מדעת של הקטין ושל הוריו או של גורם אחר המוסמך לקבל החלטות רפואיות בעניינו.
בואו נסכם: גיל הפניה הורד מ-18 ל-16, זמן ההמתנה קוצר לשישה חודשים והורמונים כבר אינם נדרשים. לקטינים עשויה להידרש הסכמת הורים (האם זה אומר שבמקרים מסויימים מותר לקטין לשנות את מינו גם ללא הסכמת הוריו? האם ישנן פרוצדורות נוספות, מקיפות ובלתי הפיכות כל כך, שאינן דורשות הסכמת הורים?), שלושה חברי וועדה שלא ברור מי מינה אותם הם אלו שמקבלים את ההחלטה. וזהו. אדם ממין זכר יכול להיות מוכר כאישה באופן חוקי לכל דבר ועניין, גם בלי ליטול הורמונים או לעבור ניתוחים, ומרגע זה הוא זכאי להתגייס לצה״ל כאישה (כולנו זוכרות את המקלחות בטירונות), להתלבש במלתחות הנשים, אולי גם להתחרות בספורט נשים, להיכנס למקלט לנשים מוכות ולשבת בכלא נשים. זה רק צעד אחד לפני שינוי מין על פי הכרזה בלבד כפי שנהוג בבריטניה ובקנדה.
אמנם נכון שרוב הטרנסג׳נדרים נוטלים הורמונים וחלקם עוברים ניתוחים, אבל החוזר הזה, שנכתב ונחתם על ידי עובדי משרד הבריאות ולא ברור אם עבר דרך חקיקה מסודרת גורם לכך שכמעט כל מי שרוצה יכול לשנות מין במאמץ לא גדול. נשאלת גם השאלה העקרונית – האם בכלל לאפשר שינוי מין בישראל? בנושא זה אנו חלוקות. חלקנו חושבות שבשום מקרה אי אפשר, וחלקנו חושבות שניתן לאפשר במקרים מעטים ויוצאי דופן לאחר מעבר מגדרי מלא ולאחר תהליך ארוך וממושך, כפי שהיה מקובל עד לפני כמה שנים. בכל מקרה התהליך הנוכחי מסוכן ופותח פתח לסכנות רבות, בעיקר כשהוא התקבל ככה, בגניבה וללא התייעצות בארגוני נשים ובציבור הרחב, ואפילו ללא תהליך חקיקה מסודר.
ברור לנו שהבעיה היא לא אוכלוסיית הטרנסים אלא הנהלים. רוב הטרנסים והטרנסיות אינם עברייני מין שרק רוצים להציץ לנשים, אבל החוזר הנוכחי פותח פתח שמקל מאוד על אלו שהם כן כאלה להשתחל ולפרוץ את ההגנות המעטות שהרווחנו בעמל רב.