“48% מסך בני הנוער הטרנסים מנסים להתאבד, 58% מתוכם פוגעים בעצמם באופן קבוע.” הנתון המאיים הזה בנוגע לאובדנות בקרב הקהילה הטרנסית מוטח לעתים ככלי לסתימת דיונים, לפעמים מצויין במרחבים נשיים או פמיניסטים כמוקד המרכזי בדיכוי הטרנסי, ולעתים קרובות מדי על ידי הורים מודאגים שילדיהם סובלים מדיספוריה מגדרית, כהסבר למתן הורמונים או בלוקרים.
יש כמה בעיות עקרוניות עם השימוש בנתון הזה:
- אין הוכחה ששינוי מגדרי עוזר בטיפול בדיספוריה מגדרית או דיכאון
- שימוש באובדנות כאמצעי סחיטה הוא לא מוסרי או יעיל בכל הנוגע לטיפול
- המחקרים עליהם מבוססים הנתונים האלה מפוקפקים, לכל הפחות:
המחקר הראשון נערך על ידי ארגון להט”בי באנגליה בשם “פייס”, המחקר נערך בקרב 2078 חברי הקהילה. המשיבים לא היוו מדגם אקראי אלא היו אלו שבחרו לענות על הסקר. מתוכם, רק כ120 הזדהו כטרנס. מביניהם, רק 27 היו מתחת לגיל 26. מבין ה27 האלו, 13 דיווחו על ניסיונות התאבדות, ומכאן הנתון של ה48% מסך הצעירים הטרנסים. גורמים שונים שיכלו להשפיע על ניסיונות ההתאבדות האלה הושמטו מהמחקר, לדוגמא, עברם הפסיכולוגי של הנבדקים, נטייתם המינית (גורם שמשפיע רבות על ניסיונות התאבדות), הרקע המשפחתי שלהם וכו’.
ב-2016, הזמין הארגון הלהט”בי סטונוול מחקר מטעם “המרכז לחקר המשפחה” שבאוניברסיטת קיימברידג’. המחקר נערך אונליין והזמין נערים ונערות להט”בים בתיכונים לענות על שאלונים. מתוך 3,713 שאלונים שהתקבלו, 594 נענו על ידי בני נוער שהזדהו כטרנסים. במחקר הזה הנתונים היו מדאיגים אף יותר: כ-84% מהמשיבים הודו שהם פוגעים בעצמם, 92% התוודו על מחשבות אובדניות ו45% מביניהן הצהירו שניסו להתאבד. המתודולוגיה של המחקר מעולם לא פורסמה. כמו כן, נתונים משניים אך עקרוניים בנוגע לזהותם של הנערים והנערות האלה לא פורסמה, לדוגמא, מינם בלידה, נטייתם המינית, עברם הפסיכולוגי וכו. הפרט החשוב ביותר שהושמט הוא מהי ההגדרה לטרנס שנעשה בה שימוש במחקר והאם היא כוללת בני נוער שהזדהו כלא-בינאריים.
למרות בעיות מתודולוגיות מהותיות עם המחקרים האלה, רופאים ומטפלים ברחבי העולם חוזרים ומזכירים אותם שוב ושוב, כהצדקה לטיפול הורמונלי בילדים ונוער, ובטיפולים ל”שינוי מגדר” כתרופה לדיספוריה מגדרית.
הכתבה המקורית כאן: https://fairplayforwomen.com/suicide/