6 ביוני 2022, תרגום מאת נעמה עציץ
קישור למקור:
https://pitt.substack.com/p/how-are-parents-treated-a-long-answer?s=r
לפני מספר שבועות, טרנס לשעבר פרסם את הסקר הבא להורים:
בו כתוב:
שאלה להורים של טרנסים; האם ניגשתם לטיפול/תמיכה פסיכולוגית כדי לקבל עזרה באיך להבין/להתמודד עם המעבר של ילדך? אם עשיתם זאת, אנא השאירו תגובה וספרו לנו כיצד התייחסו אליכם והאם זה עזר לכם.
לא הייתה לי דרך לענות על השאלות בהתאם לאפשרויות, אבל הוא נתן לי השראה לכתוב תשובה ארוכה במקום זאת.
מאז שהייתה בת 4, הבת שלי נבחנה, נבדקה, נותחה פסיכואנליטית ועוד. לאחר שחוותה ילדות די מאושרת ויציבה במדינה זרה, לצערנו חזרנו לארה”ב. עד מהרה היא קיבלה אבחנה של ASD (נ”ע: על הספקטרום האוטיסטי) ונכנסנו מייד לתעשיית בריאות הנפש.
כמו רוב ההורים עם ילד מתקשה, ביקשתי את עזרתם של רופאים שונים, מטפלים, בתי ספר ורופאים מתמחים – הן עבורה והן עבור משפחתנו. גיליתי שרובם לא מוכשרים להתמודד עם בעיות מסלימות של מתבגרים כמו פגיעה עצמית, שנאה עצמית, הפרעות אכילה וכמובן טרנסג’נדריזם.
חלק מהמטפלים מאוד הזיקו, כמו המומחה ל-ASD שכאשר היססתי לתת לבתי בת העשרה אז תרופה אנטי-פסיכוטית שאינה מוכרת ושגורמת להפרעות מטבוליות, הוא שאל אותי אם אני “מעדיפה שתהיה לי בת שמחה ושמנה, או בת אובדנית?”. נשמע מוכר? אני אסירת תודה על החוויה הזו כי היא לימדה אותי להקשיב לאינסטינקטים שלי. זה הזכיר לי שאנשי המקצוע האלה הם בני אדם לא מושלמים שצריך להטיל ספק בדעותיהם כשהן לא נראות לנו נכונות.
הטיפול נעשה מסובך יותר ברגע שיש הזדהות כטרנס. היכולות של ההורה נפגעות ברגע שמאמצים את מודל האישרור. הרשו לי לומר זאת בפשטות – מטפלים התומכים בדרך חשיבה זו, מתמקדים בטיפול המקביל למכונת הנשמה ופועלים על טייס אוטומטי ומבט מוסט הצידה.
אז מה עזר? בשבילי מה שעזר היה לחקור ולקרוא כל דבר שיכול לעזור לי להבין את ההתמודדויות של בתי. למדתי שהרבה בנות מתפרקות בגיל ההתבגרות, ושהרבה לא חוזרות בחתיכה אחת. קראתי על התפתחות של בני נוער, תיאוריית ההתקשרות, הפרעת תקשורת חברתית וטראומה. חוקר במדינה אחרת שלח לי מאמרים ומחקרים על בניית זהות אצל מתבגרים עם ASD, ההיבטים המבלבלים של תפקידים מגדריים באותה קבוצה, וכיצד מהירויות עיבוד איטיות והשפעות חיצוניות עלולות להפריע ולעכב את בשלותם והתפתחותם.
לגבי טרנס, מצאתי את האתרים 4th Wave Now ו – Pique Resilience Project ואת ערוץ היוטיוב של בנג’מין בויס. התייעצתי עם סשה עיאד והקשבתי לליסה מרציאנו. למדתי את משמעות המילה יאטרוגנזיס (נ”ע: גרימת מחלה, סיבוך, נזק או השפעה רעה אחרת על ידי כל פעילות רפואית, לרבות אבחון, התערבות, טעות או רשלנות). כשהתחילה המגיפה, הצטרפתי לוועדת תמיכת ההורים של ROGD, שמעתי על סטלה אומאלי, קראתי את המחקר של ליסה ליטמן, דיברתי עם הורים אחרים, בלעתי את האתר של SEGM והבנתי שלא אני השתגעתי, אלא שהתרבות השתנה באופן דרמטי בזמן שהייתי בחו”ל.
התובנות המועילות ביותר הגיעו מהציוצים בטוויטר והסיפורים של טרנסים לשעבר. אני יודעת שההורים מכעיסים את הטרנסים כי הם חושבים שאנחנו מסתכלים עליהם כדי ‘להציל את הילדים שלנו’, אבל במציאות, ביטול המעבר המגדרי הוא החלון היחיד שיש לנו לעולמם ומצבם המנטלי של ילדינו. החוויות שלהם מספקות הבנה עמוקה של מה שעובר על הילדים שלנו.
קראתי דיווחים רבים של אנשים על הרצף האוטיסטי שהם טרנסים לשעבר, שמתארים איך הם בלבלו את התכונות האוטיסטיות שלהם עם בעיות מגדריות. קראתי על בנות שעברו טראומה מפורנו אלים, הטרדה מינית או גרוע מכך. כל המטפלים היו המומים כששאלתי על ‘פאן פיקשיין'(נ”ע: כתיבה מחדש של מעריצים לסיפור ידוע תוך תוספות אישיות) – מה זה בכלל? אבל טרנסים לשעבר ידעו! (נ”ע: חשוב להבין שהיא מדברת על קהילות שנוצרות כתחליף למציאות הפיזית ומהוות מקום בריחה) ובדס”מ? הייתה מטפלת אחת שהיא וגם הבוס שלה שאמרו לי שהקהילה הזו יכולה להעצים את בתי האוטיסטית וחסרת הניסיון המיני. רק טרנסים לשעבר יכלו להסביר את ההקשר ובכך לאשש את הפחדים הגרועים ביותר שלי.
למדתי על הפלטפורמה טאמבלר, על הפרעות אכילה, חוסר תפקוד משפחתי, טינה וניכור. קראתי אינספור סיפורים על צעירים שגדלו מבודדים וסובלים מבלבול וכאב נוראים. בניסיון להתמודד בצורה הטובה ביותר שהם יכלו, הם עברו הטעיה והתעללות על ידי מבוגרים שהם סמכו עליהם. רבים מהסיפורים הללו מתאימים באופן מושלם לסיפור של בתי.
אני חבה תודה ענקית לתובנות הללו. הן הבהירו שאישרור ומעבר מגדרי חברתי הן לא התערבויות מיטיבות וניטרליות (דבר שכבר הרגשתי באופן אינסטינקטיבי אבל לא ידעתי להסביר), כי המעבר המגדרי הוא משחק עם לוחות מטרה נעים וחוקים משתנים. הבנתי שרוב המטפלים עוברים מניפולציות בקלות וחסרי ידע באופן מפחיד, אם לא לכודים לגמרי על ידי האידיאולוגיה הזו. נראה שרבים מהם מזוכיסטים גמורים.
סיפורי טרנסים לשעבר שיקפו לי את זה שאני לא יכולה להוציא את בתי מהנתיב הטרנסי בעזרת הסברה הגיונית, את זה ששום דבר לא היה חשוב יותר מבניית אמון וחיבור, את זה שלא מדובר באמת בנושא של מגדר אלא בחוסר נוחות עם עצמך ועם הגוף שלך. הבנתי שאני המראה שלה וכאשר היא מביטה בי – היא חייבת לראות אהבה, תקווה וקבלה.
הילדה שלי בת 18 עכשיו, ולמרות שהיא עדיין מזדהה כטרנס היא לא פוגעת בעצמה יותר ומנסה לנטוש הרגלים רעים ישנים אחרים מאחור. זה ייקח הרבה זמן ומאמץ כדי להחזיר את בריאותה הנפשית והפיזית, אבל למדתי גם להבחין בהתקדמויות זעירות. אני מבינה עכשיו שזה תהליך ארוך – אבל אני פה עם בתי לאורך כל הדרך ויש לי סבלנות.