פורסם ב-6 בדצמבר 2020. תרגום מאת נעמה עציץ
קישור למקור:
https://www.detransvoices.org/detrans-story-rachel/
אני רוצה לכתוב את זה כמו סיפור, אבל זה לא.
חייתי את זה, אני עדיין חיה את זה. זו הייתה בחירה שעשיתי ועכשיו אני כאן.
יצאתי מהארון (בפעם הראשונה) כלסבית בשנת 2012. הייתי בת 22 וכבר היו לי הרבה הרפתקאות פזיזות. יצאתי בעבר בעיקר עם גברים, אבל אף פעם לא הרגשתי נכון לגבי זה. כשגדלתי, חוויתי הרבה הומופוביה מאבי ומהכנסייה אליה השתייכנו. הדחקתי את הנטייה המינית שלי במשך זמן רב, וחנקתי את האש הטבעית והאמיתית שלי כדי לשמור על הסטנדרטים איתם גדלתי, אבל לאט לאט הכלוב שבניתי התחיל להתפורר. צעדתי על קצות הבהונות מחוץ לארון והתחלתי לצאת עם נשים בלבד. מעולם לא עלה בדעתי שעדיין אצטרך לנווט מול גברים במאגר היכרויות שלי, עד שפגשתי טרנסית צעירה. בפרופיל שלה לא נאמר כלום על היותה טרנסית, אז בדייט הראשון שלנו הייתי יותר ממופתעת. למעשה, הרגשתי קצת שהוליכו אותי שולל. חשבתי שאף אחד מלבד נשים לא אמור לצפות לצאת עם לסביות.
שאלתי אותה (נ”ע:=אותו, חשוב להבין שמדובר בסיטואציה מול זכר) הרבה שאלות, חלקן בהחלט לא הולמות, אבל חשבתי שזה הלך טוב מלבד העובדה שלא נמשכתי אליה. החשיפה היחידה שהייתה לי לט’ של להט”ב הייתה דרך המפורסמים הזוהרים ממורי וג’רי ספרינגר. מעולם לא פגשתי מישהו כזה באופן אישי. מהר מאוד התחלתי להרגיש לחץ מצידה לקיים יחסי מין. היא רמזה שאני לא יכולה להיות לסבית אם אני לא נמשכת לטרנסיות, היא גם הרחיקה לכת ואמרה לי שהיא תפגע בעצמה אם לא אשכב איתה. לא קלטתי את זה בזמנו, אבל היו שם את כל הסימנים להתנהגות פוגענית. בלי קשר, רציתי להיות אדם אמפתי, שמסוגל להבין את המסע של אחרים. חפרתי לעומק בצפייה בסרטוני יוטיוב ונכנסתי לדיונים בפלטפורמה Reddit. התחלתי להתעניין בסיפורים של טרנססקסואלים שבצעו מעבר מנקבה לגבר והגעתי אישית לכמה מהן. ככל שדיברתי איתן יותר באופן אישי, כך הרגשתי שאני יכולה להתחבר אליהן. בחילופי הדברים האישיים הללו, הן חשפו כל כך הרבה ממה שמצאתי בסיפור שלי – נשים צעירות מבתים מתעללים, נערות עם הפרעות אכילה, נשים המשוטטות ברחבי העולם ומחפשות להתנער מאור הזרקורים ולמצוא רגע של שקט ושלווה.
מאז שהייתי בת ארבע, אני לא זוכרת תקופה שבה לא עברתי החפצה מינית על ידי גבר מבוגר. ראשית, אבא שלי התעלל בי. לעתים קרובות הוא העיר הערות על איך אני הולכת לגדול להיות זונה או איך מגיע לי שיאנסו אותי. מגיל מאוד צעיר נהגתי לקבל הרבה הערות כאלה גם מגברים מבוגרים אחרים בחיי. נאנסתי בפעם הראשונה כשהייתי בת ארבע עשרה, ולאחר מכן נאנסתי על ידי שלושה גברים אחרים בזמנים נפרדים. החרא הזה נדבק אליך.
הייתי נותנת הכל למען משפחה שלא תפגע בי. ההורים שלי גידלו אותי בעולם הנוצרי שלהם תחת תפקידים מגדריים מאוד נוקשים. קיבלתי חינוך ביתי עד גיל שתים עשרה והיו לי אינטראקציות מוגבלות מאוד עם העולם. כל מה שידעתי זה שאני לא כמו הילדה שהורי רצו שאהיה. כשהייתי בת שבע עשרה, אבי גילה שאני יוצאת עם בחורה והעיף אותי אל הרחוב. במשך זמן רב הרגשתי חסרת בית. אין זה פלא שהתפתיתי כל כך בקלות לנושא “המשפחה הנבחרת” של הקהילה הטרנסג’נדרית.
טרנסג’נדרים רבים מוצאים את מקומם בקהילה באמצעות המדיה החברתית, במיוחד בפלטפורמה ‘טאמבלר’. אמנם היו לי קשרים אישיים דרך רדיט ואימיילים, אבל לא הייתי מעורבת כל כך בסוגים אחרים של מדיה חברתית. במקום זאת, הסתמכתי רבות על כתבי עת פסיכולוגיים ורפואיים. עבורי, סטטיסטיקה ומידע ממוסגר מדעית תמיד הצליחו לשנות את דעתי יותר מאשר סיפורים אישיים. נפלתי לאמונה שהמוח מושפע מאוד מהמין, ושלטרנסקסואלים יש דפוס מוחי-מיני שונה שניתן לאבחון.
שלושה חודשים אחרי הפעם הראשונה בה נחשפתי לנושא של זהות טרנסג’נדרית – התחלתי ליטול טסטוסטרון. הלכתי למטפלת במשך חודש לפני שאישרו לי. בזמנו, אדם מבוגר עם יכולת הסכמה אמור היה לחיות במין אליו הוא משתוקק לעבור במשך 6 חודשים, לפני שקיבל אישור לנטילת הורמונים. אחרי כמה פגישות אצל המטפלת שלי, היא החליטה שאנחנו יכולות לשקר לגבי זה. כל מטפל שמוכן לשקר לגבי הבריאות שלך בטענה שזה לטובתך – מסונוור ממניע אחר. המטפלת שלי הייתה מחוברת לרופאה אחרת שהיה ידוע כמי שמפנה במהירות רבה לטיפול הורמונלי. בביקור הראשון שלי אצלה הייתי מאוד מתוחה. רציתי לוודא שאני יודעת מה הם כל הדברים הנכונים לומר. המטרה הייתה לקבל את הטסטוסטרון, ואני הייתי מוכנה לעגל קצת פינות כדי לקבל את מה שהייתי משוכנעת ביותר שאני זקוקה לו.
לאחר שהתחלתי הורמונים חוצי-מין, השינויים הגיעו במהירות. הקול שלי הפך נמוך בתוך שבועות. הוא היה נשמע שבור ולא ‘עשוי’. התחיל לגדול לי שיער פנים זמן קצר לאחר מכן. מיקום השומן בגוף שלי השתנה ממראה של שעון חול למראה צינורי, ולא בזכות הפרעת האכילה שלי, שהמשיכה להחמיר את מצבי הנפשי. הגוף שלי השתנה מאוד מהר עד שקיבלתי “צליפת שוט” (פגיעה בצוואר – המתר’). הבריאות הנפשית שלי, שהייתה די גרועה מלכתחילה, הלכה והחמירה. חשבתי שמצבי ישתפר. חשבתי שאתחיל לחשוב בבהירות ושאהיה מאושרת בגוף שלי. אפילו חשבתי שיהיה לי נוח יותר עם גברים, חשבתי שיהיה לי נוח יותר איתם על ידי כך שאוכל להשיג יותר כבוד כגבר מאשר כאישה. אבל הכל התחיל להחמיר. בנוסף לתחושה שהעור שלי בוער ושמבטם הנוקב של הגברים לא נעלם – לא יכולתי לזהות את עצמי. ההבנה שלהיות אישה למעשה אומר שדיכוי הוא מולד – היא שיעור קשה.
שנה אחר שנה, המשכתי לצפות שדברים ישתפרו, אבל החרדה והדיכאון כתוצאה מההבנה שבעצם התחלתי משהו שלעולם לא יסתיים – תפסו אחיזה. לא יכולתי להימלט מהכלא של חיים בתוך גוף מדוכא. לא יכולתי לברוח מהאלימות וההתעללות שחוויתי, והעולם לא ראה ב’אני החדש’ שלי משהו שונה. טבלתי בתוך אור “הדיכוי הטרנסי” (נ”ע: מכוונת לטענה שטרנסים חווים דיכוי בחברה) אך מעולם לא באמת נדרשתי להתמודד איתו. הדבר הכי גרוע שחוויתי היה שפנו אליי בכוונה במגדר שגוי, ואיזו הפתעה – זה לא באמת שינה את חיי לרעה. אלה רק מילים.
שנים של תקווה והמתנה ושום דבר בתוכי לא השתנה. התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר. הרופאה מעולם לא סיפרה לי על בעיות בריאותיות כמו סיכון מוגבר למחלות לב, שבץ או אוסטיאופורוזיס. אף על פי כן, האמנתי לה כשהיא אמרה לי שהדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות זו התקרחות ושיער גוף. נכון לעכשיו, עדיין אין הרבה מידע בנוגע להשפעות של נטילת הורמונים חוצי-מין ובריאות לטווח ארוך. בסופו של דבר, הבעיות הבריאותיות צצו כמו עשבים שוטים. כאב לי בכל הגוף, הייתי עייפה כל הזמן, קיבלתי צהבת ושתן דמי (נ”ע: המטוריה). הייתה לי סדרה של שלושה התקפי שבץ איסכמיים (שנקראים גם “מיני שבץ” נ”ע: בעברית נקרא גם ‘אירוע מוחי חולף’), זיהומים בכליות ואי ספיקת כבד. זה היה האינדיקטור הראשון עבורי שמשהו באמת לא בסדר. הייתי בת עשרים וחמש, עם תזונה בריאה וללא תרופות אחרות. לאחר התייעצות עם הרופאה שלי, היא הוכחה כלא יעילה ורק ייעצה לי לשתות יותר מים. החלטתי להפחית את מינון הטסטוסטרון שלי, למרות שהרופאה לא הציעה לי לפנות לאנדוקרינולוג. הבחנתי בהבדל משמעותי בבריאותי, אז החלטתי להפסיק לחלוטין את ההורמונים.
בשנת 2019, איגוד הלב האמריקני אישר במאמר שאנשים הנוטלים הורמונים חוצי-מין נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות לב וכלי דם. למרות שעדיין הרבה לא ידוע לגבי בריאותן של נשים הנוטלות טסטוסטרון, אין לי ספק שבריאותי לטווח ארוך הושפעה לרעה בעקבות התרופה היחידה שקיבלתי – מינון גבוה של דפו-טסטוסטרון (נ”ע: תרופה המשמשת בדרך כלל לטיפול באימפוטנציה, התבגרות מאוחרת אצל גברים, חוסר איזון הורמונלי וסרטן שד בלתי ניתן לניתוח בנשים). אז החלטתי להאט את הקצב ובסופו של דבר להפסיק. לא הייתה לי הדרכה מהמטפלת שלי, היא חשבה שזה רעיון רע. גם לא מהרופאה שלי, שסירבה לתת לי הפנייה לאנדוקרינולוג ולא התכוונה לעזור לי עם תוכנית פעולה למעבר מגדרי חוזר. הייתי צריכה להבין לבד את הדברים, אז שוב התחלתי לחקור.
קראתי סיפורים על נשים שלא אציין את שמותיהן כאן למען הפרטיות שלהן, אבל הן דיברו על דברים שהבנתי. הנשים הללו, כמוני, הגיעו לבחור בזהות טרנסית כשהן עם היסטוריה של כאב, מחפשות משפחה ואמת, אבל הן הציגו נקודה שהייתה צריכה להיות ברורה מההתחלה – שינוי הגוף שלך לא משנה את הפגיעות שצברת בתוכך. פחדתי שאני נופלת אל תוך אותה מלכודת של מציאת נשמות אמפתיות שמבינות אותי בתוך שדה של שקרים רדודים, אך בכל זאת, התחברתי לרוח שהייתה בהן והתחלתי להרגיש בטוחה יותר כאישה.
הפכתי כועסת. כועסת על כך שאמרו לי שאני צריכה “לתקן” את הגוף שלי כדי להיות מאושרת ולקבל התייחסות ראויה. לא אמרו לי שאני ראויה ליחס הוגן, או שהגוף שלי הוא שלי ואני אבחר היכן לשים גבולות.
החלטתי לעבור את המעבר החוזר עד הסוף.
התחושה של חוסר שליטה על הגוף שלי לא פשוט נעלמה, לא עם ההזדהות הטרנסית שלי ולא עם המעבר החוזר שלי. הייתי צריכה להתמודד עם העניין הזה לבד, ואני עדיין עובדת על זה.
שואלים אותי לעיתים קרובות: “אם היית יודעת ש.., האם היית עושה את זה שוב?” התשובה היא כן. הייתי עושה את זה שוב כי אילולא המעבר המגדרי, לא הייתי מגלה עם מה הגוף, הנפש וכוח הסיבולת שלי – מסוגלים להתמודד. זה כילה את המשאבים האחרונים שלי לבריחה, מהאכזריות שבה התייחסו אליי בגלל היותי נקבה. זה מוטט את הקירות שבניתי סביב הנטייה המינית שלי. זה השאיר אותי גולמית, נטולת “תיקונים מהירים” אחרים, או תרופות אינסטנט. הייתי צריכה להתמודד עם החרא שלי לבד. וזה כל מה שאני יכולה להגיד. לכו לטיפול. תתמודדו עם מה שנעשה לכם. זה נורא, וזה ראוי למקום. אתם יכולים להתאבל, אבל אתם גם יכולים להיות חופשיים.
רייצ’ל היא אישה בת 30 המתגוררת בצפון מערב ארצות הברית. היא הזדהתה כטרנס במשך 5 שנים והיא טרנס-לשעבר מזה כ- 3 שנים. רייצ’ל עובדת כמורה לגיל הרך ונהנית מסרטים, משחקי וידאו, ובילוי עם חיות המחמד שלה: תוכי בשם זיגי וכלב בשם ספוטניק.
רייצ’ל ביוטיוב: