פוסט מאת יוני לביא (מובא כאן כלשונו, בעריכה קלה והתאמה). קישור למקור.
- אם עד היום לא הכרתם את המושג יש לכם עכשיו שתי אפשרויות:
- א. לדלג באלגנטיות לפוסט הבא ולקוות שלעולם לא תשמעו עליו עוד
- לדעת שמדובר בטרנד מטורף שבתוך זמן קצר כבש את אמריקה, סחף את אירופה והגלים שלו מאיימים על חופינו כאן בארץ. השלב הראשון בקרב הבלימה הוא לדעת מול מה אנחנו מתמודדים.
- נתחיל מההגדרה: דיספוריה פירושה ‘אי נוחות’. בהקשר למגדר משמעותה: תחושת אי נוחות חמורה של אדם בגלל מינו הביולוגי. יש המתארים זאת באופן ציורי כתחושה של ‘בן הכלוא בגוף של בת’ (או להפך).
- עד כמה זה נפוץ? זה לא. לאורך ההיסטוריה רק שבריר מהאוכלוסייה סבל ממנה. על פי ה-DSM-5 (ספר האבחון הפסיכיאטרי) השכיחות היא 0.01%. כלומר, בן אחד מבין עשרת אלפים. אצל הבנות השיעור נמוך אף יותר: אחת מ-30 אלף. גם לגבי המעטים שסבלו מכך הייתה תקווה: ב-88% מהמקרים התופעה חלפה באופן ספונטאני עם הזמן, והילד צמח לאדם בוגר החי בשלום עם מינו הַמּוּלָד ומרגיש טוב עם עצמו. אלא שכל זה מותנה בדבר אחד: שלא יסייעו לו בינתיים להחליף את מינו.
- באמת אפשר לעשות דבר כזה? אי אפשר. כמו שלא ניתן להפוך דג לציפור, כך אין אופציה אמיתית לשנות את המין שאלוקים ברא לנו. מה שכן ניתן הוא לבצע פעולות שזכו לשם המכובס ‘טיפול מאשר מגדר’ או ‘התאמה מגדרית’. הן כוללות ארבעה מרכיבים:
- ‘מעבר חברתי’, כלומר, הזדהות בפני החברה כבן המין הנגדי ותביעה מהחברה להתייחס אליך ככזה.
- אם מדובר בילדים ובני נוער: מתן ‘ בְּלוֹקֵרִים’, כלומר, הורמונים מעכבי התפתחות מינית.
- במקביל – מתן הורמונים של המין השני (טסטוסטרון לבנות ואסטרוגן לבנים).
- ניתוחי כריתה ושינוי של איברים.
- והנה עוד שלוש עובדות שחשוב לדעת:
- הצורך במתן הורמונים הוא לכל החיים.
- מרגע שהשפעתם מתחילה התהליך הוא בלתי הפיך.
- תעשיית החלפת המין מגלגלת הון עתק: חברות התרופות, מרפאות פרטיות ומנתחים שמשלשלים לכיסם סכומים עצומים לאורך שנים.
- מה נשתנה? כל זה לא חדש וקיים כבר עשרות שנים. אלא שבשנים האחרונות התחולל שינוי דרמטי. בארה”ב ובאירופה נרשם זינוק של אלפי אחוזים בפניית נערות למרפאות המגדר. ישנם דיווחים על כיתות בהן עשרות אחוזים מהבנות החלו להזדהות כבעלות מגדר אחר. בשנת 2007 הייתה בכל רחבי ארה”ב מרפאת מגדר אחת. כיום יש חמישים. בשנת 2018 דווח בבריטניה שמספר בנות הנוער שפנו לקבל טיפולי מגדר עלה ב-4,400%.
- הדבקה חברתית: מחקרה של ד”ר ליסה ליטמן חושף את שורש התופעה: נער או נערה מתבגרים נמצאים בגיל של עיצוב האישיות והזהות המינית וחווים שינויים הורמונאליים סוערים. הם מבלים שעות בלי סוף ברשתות חברתיות ושם הם נחשפים לכמות עצומה של סרטונים ותכנים שמעבירים את המסר שאם רק יגדירו מחדש את מינם ייפתרו כל בעיותיהם. גורואים אינטרנטיים מספרים על נפלאות השינוי וכיצד הטסטוסטרון הפך את חייהם לטובה. יש שם תמיכה עצומה ל’אמיצים’ שבוחרים במהלך ודירבון להצטרף אליהם. משפיעני הטרנס לא מסתפקים בזה ומדריכים בני נוער כיצד לשקר לרופאים בעזרת סיפורים מומצאים על ילדותם הדיספורית והשמטת שאר ההיסטוריה הרפואית הנפשית שלהם. הם מסבירים לצעירים שהאובדנות מאיימת עליהם ואפשר להיפטר ממנה בקלות על ידי שינוי מגדרי. הם מהללים את הטסטוסטרון כאילו מדובר באייס קפה וניתוח כריתת שדיים כאילו היה תספורת.
- קדימה, מזריקים: כתוצאה מכך לוֹפְּרוֹן, חומר שניתן בעבר לעברייני מין לצורך סירוס כימי, ניתן כיום לבני 10 כדי לעצור את ההתפתחות המינית שלהם. המצדדים בכך טוענים שזה כמו כפתור השהיה כדי לאפשר לילדים ‘לברר בינתיים מי הם’, ואם ירצו יוכלו לאחר מכן להמשיך כרגיל. זהו שקר. העצירה הזו עלולה לגרום לנזקים לכבד ולכליות, לפגיעה בהתפתחות העצמות והמוח, בתפקוד המיני ולעקרות. השלב הבא הוא הזרקת טסטוסטרון, הורמון המין הזכרי שניתן לנערות שרוצות להפוך לגברים. בין תופעות הלוואי שלו: התנוונות נרתיקית, שיעורים גבוהים של סוכרת, שבץ, קרישי דם ומחלות לב. בגלל החשש לחלות בסרטן הרחם אחרי כמה שנות שימוש בהורמון רופאים רבים מעודדים כריתת רחם וחצוצרות. בנים המקבלים אסטרוגן נמצאים בסיכון לסכרת וסרטן ולהשפעות מזיקות על המוח, המערכת החיסונית והכבד.
- איפה מערכת החינוך בסיפור הזה? הרשתות החברתיות הן טריגר חזק אבל הסיפור רחב הרבה יותר. אידאולוגיית המגדר השתלטה על בתי הספר בארה”ב. חומרים, תוכניות הלימוד, דוברים והדרכות מסופקים על ידי פעילי המגדר וגננות מקריאות לבני 4 את הספר “אני ג’אז” על ילד ש’יודע שיש לו מוח של בת בגוף של בן’. גם מערכות המשפט והרווחה מגויסות בכל הכוח לכיוון הטרנסי ומסמנים את העומדים בדרכם כחשוכים במקרה הטוב ומתעללים במקרה הנפוץ. המדיניות בבתי”ס רבים בארה”ב, ולאחרונה גם בארץ, היא לא לשתף כלל את ההורים במה שעובר על בנם/בתם אם יש חשש שלא יתמכו במהלכיו. יש מדינות בהם מערכת הרווחה אף תוציא ילד מבית הוריו אם יסרבו להצדיק את תחושותיו ולזרום עם רצונו להחליף את מינו. גם אצל המטפלים קורה דבר מוזר. תארו לעצמכם נערה בת 14, גובהה 160 אבל היא שוקלת רק 38 ק”ג ובכל זאת בטוחה שהיא שמנה להחריד. אף מטפל לא יגיד לה: “אם את חושבת שאת שמנה אז את שמנה! נבנה לך תוכנית לירידה במשקל ושאיבת שומן”. להפך. ישלחו אותה בדחיפות למרפאה העוסקת בהפרעות אכילה. אלא שמשום מה בתחום המגדר הוחלט שהתפקיד הוא לאשר בכל מקרה את בקשתו של המטופל מבלי לבדוק מה השורש שלה והאם היא באמת הדבר הנכון עבורו.
- נרטיב ההתאבדות: אחד הטיעונים הנפוצים בפיהם של מטפלי מגדר שלוחצים על הורים לזרום עם הגחמה של בתם: חוסר אישוש לתחושתה עלול להוביל אותה להתאבדות. “תחליטו מה אתם מעדיפים”, הם אומרים להורים המודאגים, “בן חי או בת מתה?”. יש בטענה הזו נקודה של אמת היות ששיעורי החרדה, הדכאון והאובדנות בקרב טרנסג’נדרים גבוהים מאד. מה שלא מוכח מחקרית זה שהדיספוריה המגדרית היא זו שגורמת לנטייה האובדנית ולא התחלואים הנלווים מהם סובלים בדרך כלל בני נוער עם דיספוריה מגדרית. מה שעוד לא מוכח זה שאישוש מגדרי יקל על בעיותיהם הנפשיות. ההפך הוא הנכון. המחקר ארוך הטווח היחיד שנעשה גילה כעבור כמה שנים התדרדרות עצומה בבריאות הנפש ושיעור ההתאבדויות מזנק לפי 19 מאשר באוכלוסייה הכללית.
לסיכום: בעולם המערבי משתוללת מגיפה של הסללת קטינים ובני נוער להליך לא מוצדק של סירוס כימי וכריתת איברים עם סיכון עצום לנפש ולגוף, כולל סרטן, עקרות וקיצור תוחלת חיים. כל זאת תוך הדרה של הוריהם מהמתרחש איתם והשתקת הקולות המנסים למחות בפני הטרנד הקיצוני והכוחני.
ואתם שקוראים את כל זה רוצים למרוט את שערות ראשכם ולצרוח ‘מה זו ההזיה הזו, העולם השתגע?!’
יש מצב שאתם צודקים. מה שבטוח הוא שלעצום עיניים ולקוות שזה לא יגיע אלינו, לא יבלום את הצונאמי המתקרב.
אם תרצו לקרוא על כך עוד חפשו את הספר “נזק בלתי הפיך”, מאת העיתונאית האמריקאית אביגיל שרייר (הרבה מהנתונים שהבאנו לקוחים משם). במשך שנים היא חקרה באומץ וביסודיות את הנושא וכתבה עליו ושילמה על כך מחיר גבוה של רדיפות וגינויים. ספרה נאסר להשאלה בספריות ציבוריות ויש מי שאף קרא לשרוף אותו.
האם יש עוד תקווה לעצור את הטירוף?
אנו מקווים שכן. לאחרונה נשמעים יותר קולות של התפכחות מהשיגעון הטרנסי. שבדיה, פינלנד, בריטניה ונורווגיה הפסיקו טיפולי ‘התאמה מגדרית’ לקטינים. יש גל תביעות של מטופלים כלפי רופאים על שמיהרו לספק להם טיפול מסוכן מבלי להזהיר מראש מנזקיו העצומים.
בוודאי שצריך להעניק לכל ילד ולכל נער ונערה אמפתיה ולתת להם תמיכה ועזרה מקצועית כדי להתמודד נכון עם בעיותיהם, כולל אלו שסובלים ממצוקה מגדרית.
אך אסור ללכת שבי אחרי בלבולים הרסניים שגורמים נזקים בלתי הפיכים לצעירים בגיל הפגיע ביותר. כמה נורא שיום אחד יתעוררו אלפי נערות ויגידו: “הנה אני, בת 23. יש לי זיפים, גופי הושחת ואני עקרה. איך זה קרה?! למה אף אחד לא עצר אותי?!”
תודה לכם שקראתם עד כאן למרות הנושא המטלטל והרצון להדחיק ולהתעלם ממנו.
אל תשכחו לשתף!
למה אתן לא מזדהות??
תסבירו מי אתן