מאת: מלקולם רוברטס, סנטור אוסטרלי.
8 במאי 2023, תרגום מאת נעמה עציץ.
מקור:
ארגון הבריאות העולמי יצר “תבנית לקובעי מדיניות, רשויות חינוך ובריאות ומומחים” שכותרתה:
המטרה היא לתקן (או במילים אחרות: לעקוף) את שיטות ההוראה השונות של כל מדינה ריבונית באירופה והקהילה הבינלאומית בכל הנוגע לחינוך מיני.
לאחר שכמעט אילץ את מדינות אירופה לציית, מבקש האו”ם ליצור מדיניות דומה לכל המדינות החברות באו”ם – כולל אוסטרליה. מדיניות זו נקראת “הדרכה בינלאומית בנושא חינוך מיני”, אשר נוצרה כחלק מ”החינוך של האו”ם 2030″ וקיבלה את החתימה של ארגון יוניצף. כעת, מקדם ארגון הבריאות העולמי באופן פעיל את המדיניות. באמצע אפריל 2023, לא הצליחה הוועדה לאוכלוסיה ופיתוח להגיע לקונצנזוס בנוגע לקידום האסטרטגיה וסיפקה מענה זמני לעת עתה.
“אף אחד לא מרוצה מהתוצאה הזו”, אמר דובר המייצג את סנגל. הוא המשיך וטען שאנשים מגיעים מ”מקומות ומציאות” שונים ושהוועדה חייבת “לכבד את כל התרבויות”. הבעיה עם מדיניות בסגנון קומוניסטי היא שהיא דורשת גישה אחידה עם תוצאות אידיאולוגיות זהות ללא קשר לתרבות.
ואיזה סוג של “חזון” יש לארגון הבריאות העולמי עבור ילדי העולם?
המדיניות המועדפת עליהם דורשת שהחינוך המיני יתחיל בלידה ויפוקח על ידי המדינה באמצעות עבודתם הבלתי פוסקת של המורים, זאת במקום המודל הנוכחי של חינוך בפיקוח ההורים עם סיוע מבתי ספר.
מדינות אירופה כבר החלו לשלב את התכנית של ארגון הבריאות העולמי בתוכניות הלימודים שלהן, למשל גרמניה, תוך שימוש נרחב במסמך של ארגון הבריאות העולמי שמטרתו “פיתוח ועדכון, עבודת הסברה והכשרת מחנכים”.
האמת היא שמסמך “הסטנדרט לחינוך מיני באירופה” הוא מסמך “אונס” שנשמע כאילו מוח של פסיכופת שנוגע בילדים קיבל שליטה על בריאות הציבור.
מסמך האו”ם מבהיר היטב את כוונתם:
“מדיניות זו נועדה להעצים ילדים וצעירים לפתח קשרים חברתיים ומיניים מכבדים. מיומנויות אלו יכולות לעזור לילדים ולצעירים ליצור קשרים מכבדים ובריאים עם בני משפחה, עמיתים, חברים ושותפים רומנטיים או מיניים.”
מדיניות זו מלמדת גם את הילדים על הסכמה, כלומר הם מניחים שילד יכול להסכים למין.
ארגון הבריאות העולמי מסביר מדוע צריך ללמד ילדים בגילאי 0-6 – ילדים שעדיין צעירים מספיק כדי להאמין בסנטה קלאוס ופיית השיניים – על מערכת הרבייה. הארגון מעוניין שעד גיל 6, מערכת החינוך וככל הנראה המורים שבו – יחשפו ילדים למושגים של יחסי מין, אוננות ופורנוגרפיה. עד גיל 9, צפויים הילדים להגיע לרמת ידע של “מבוגר” בנוגע למין, כולל הוראות לאוננות וצפייה בפורנוגרפיה אינטרנטית. בגיל 12 – וזכרו שאנחנו עדיין מדברים על ילדים צעירים – ארגון הבריאות העולמי מייחל שתוכנית החינוך האירופי הרשמית תלמד על תגובות פוליטיות ורגשיות למין, גיל ההתבגרות ומגדר.
התחלה של חינוך מיני בלידה משקפת את צורת החשיבה של האנשים הללו – בני 0-4 אמורים להיות מסוגלים להבחין בין אינטראקציה מינית בהסכמה לבין אינטראקציה מינית שאינה בהסכמה ולפתח “יחס חיובי” לאורח החיים המיני המגוון של מבוגרים.
הסטנדרטים הללו, אם אפשר לקרוא להם כך, מהווים חלק מיוזמה שהושקה על ידי המשרד האזורי של ארגון הבריאות העולמי באירופה בשנת 2008 ופותחה בהמשך על ידי המרכז הפדרלי לחינוך לבריאות, בשיתוף 19 “מומחים” ממדינות מערב אירופה.
במילים שלהם, יוזמה זו נוצרה כחלק מ”צורך חדש” בחינוך מיני “שנובע מהתפתחויות שונות בעשורים האחרונים”. אלה כוללים “גלובליזציה והגירה של קבוצות אוכלוסיה חדשות עם רקע תרבותי ודתי שונה, התפשטות מהירה של מדיה חדשה, במיוחד טכנולוגיית האינטרנט והטלפונים הניידים, הופעתה והתפשטותה של מחלת האיידס, חששות גוברים מפני התעללות מינית בילדים ומתבגרים, ולא פחות מכך – “שינוי גישה למיניות ושינוי התנהגות מינית בקרב צעירים”.
זה נשמע כאילו הורות גרועה, פרקטיקות תרבותיות סותרות וקביעת מדיניות גרועה להתעללות בילדים – משמשות כתירוץ לביטול הסטנדרטים הבסיסיים להגנה על ילדים ותמימותם, דברים שהמערב נהג להתגאות בהם.
הטיעון המקורי להכנסת חינוך מיני בסיסי למערכת בית הספר התמקד בבטיחות הילדים. תוכניות אלה נועדו לספק מידע, במיוחד לנערות צעירות שהגיעו לגיל שבו ניתן היה להן להיכנס להריון, במטרה להבטיח שהן מבינות את עיקרי הכללים של הרבייה כך שיוכלו לשמור על עצמן. הנקודה הייתה להימנע מהתעללות והריונות מסוכנים במתבגרים – ולא לעודד קטינים להתנהגות מינית.
כעת נראה שמבוגרים המחפשים אישור לבחירותיהם המיניות, מציפים את מערכת החינוך בתוכן שאינו מותאם גיל ונבנה באמצעות גופי ביורוקרטיה גלובליים שלא נבחרו על ידי הציבור, כמו ארגון הבריאות העולמי.
בהקשר לכך, דו”ח מדיניות החינוך המיני מציין כי ישנה עלייה בהתפשטות מחלות מין בקרב ילדים ועלייה בהריונות של בני נוער ברחבי אירופה, אך מה שהדו”ח לא מסביר הוא שמדובר בעיקר בדמוגרפיות של מהגרים שהגיעו מתרבויות בהן ההתעללות והעיסוק במיניות של ילדים הן דבר שכיח בהשוואה לסטנדרטים האירופאים.
ישנם אינספור מאמרים המדווחים על ההכפלה בהתעללות בילדים בשנים האחרונות. כמה מהפרסומים מתארים את אירופה כ”מרכז של תוכן התעללות בילדים”. הארגון Save the Children מדווח שילדים מהגרים חווים “התעללות באופן שיטתי על ידי המשטרה, מבריחים ומבוגרים אחרים”.
ניתן לטעון שמדיניות כמו זו של קנצלרית גרמניה לשעבר אנגלה מרקל ו’ההבטחה לפליטים’ שלה משנת 2015 המעודדת את אירופה לפתוח את השערים להצפה של הגירה המונית (ולפיכך הסלמה של ארגוני מבריחים) – אשמה במידה רבה בסכנה בה נמצאים ילדי אירופה כעת.
הפתרון נראה מובן מאליו: התמקדות בשילובן של קהילות מהגרים אל תוך הסדר המוסרי הבסיסי של מדינות אירופה וענישה חמורה של מבוגרים הנוהגים באופנים בלתי חוקיים שהביאו איתם מארצותיהם, תוך אכיפת עונשים פליליים קיצוניים על מבריחים והמשטרה המסייעת להם.
מעבר לכל העניין, אנו עשויים לתאר לעצמנו שהורים ומערכת החינוך ירצו להגן על ילדים מהעולם המיני בשנות ההתפתחות שלהם וירצו להבטיח את שבירת מעגל ההתדרדרות.
זה לא מה שמציע ארגון הבריאות העולמי.
בהתייחסו לחינוך המיני המסורתי (והמוצלח מאוד) בבתי ספר, ארגון הבריאות העולמי אומר:
“באופן מסורתי, חינוך למיניות התמקד בסיכונים הפוטנציאליים של מיניות, כגון הריון לא מכוון ומחלות מין. ההתמקדות השלילית הזו מפחידה לעתים קרובות ילדים וצעירים: יתר על כן, היא אינה עונה על הצורך שלהם במידע ובמיומנות, ובמקרים רבים מדי פשוט אין לה רלוונטיות לחייהם”.
ובכן, כן, ילדים צריכים לפחד מהריון – זה יכול להרוג אותם. באשר ל”צורך במידע ובמיומנויות”, ילדים אינם זקוקים ל”מיומנות” בתרגול מיני. ואכן, נראה שהמסמך מקונן על כך שרוב הילדים המערביים חוו את המפגש המיני הראשון שלהם בין הגילאים 16-18.
ארגון הבריאות העולמי מוסיף:
“גישה הוליסטית המבוססת על הבנה של מיניות כתחום של פוטנציאל אנושי מסייעת לילדים ולצעירים לפתח מיומנויות חיוניות כדי לאפשר להם לקבוע בעצמם את המיניות שלהם ואת מערכות היחסים שלהם בשלבי התפתחות שונים. דבר זה מהווה להם תמיכה הנועדה להעצים אותם, כך שיוכלו לחיות את המיניות ואת הזוגיות שלהם באופן מספק ואחראי”.
זכרו, אנחנו מדברים על ילדים, לא על בני נוער.
ישנן בעיות אתיות משמעותיות במסמך הזה. לדוגמה, בזמן שהוא מתלונן על חינוך מיני מסורתי “מותאם לגיל” בבתי הספר, ארגון הבריאות העולמי מתעקש כי “נכון יותר להשתמש במונח “מותאם התפתחות” מכיוון שלא כל הילדים מתפתחים באותו קצב”.
ככל שממשיכים לקרוא את המסמך, כך נראה שהוא עושה שימוש לרעה בתפיסה הקדושה של זכויות אדם בסיסיות כדי לטעון ש’אמנת האומות המאוחדות’ בנוגע לזכויות הילד “מציינת בבירור את הזכות למידע ואת חובתה של המדינה לספק לילדים אמצעים חינוכיים” הכוללים “זכויות מיניות כחלק מזכויות אדם הקשורות למיניות” וכי “לכולם [יש זכות] לגישה לחינוך מיני”.
“לכל אדם, ללא אפליה, יש את הזכות לחינוך, למידע כללי, לחינוך מיני מקיף ולמידע נחוץ ומועיל ליישום אזרחות מלאה ושוויון, בתחום הפרטי, הציבורי והפוליטי.”
זכויות האדם מוצגות כאן כ”עיקרון מנחה” ב”אסטרטגיית בריאות הרבייה” של ארגון הבריאות העולמי, תוך חיפוש אחר “מטרות התפתחות בינלאומיות” מעופרלות ומפחידות שכבר גרמו להרבה מאוד זוועות במדינות המערב מכל מני היבטים חברתיים, כולל, בין היתר – ההצעה להגביל אנשים ל-‘ערים של 15 דקות’.
“יש לקדם בריאות מינית כאסטרטגיה חיונית בהשגת מטרות ההתפתחות של המילניום…”
לאחר מכן, מגיעה הטענה המפוקפקת ש”החשש שחינוך מיני עלול להוביל ליותר פעילות מינית או לפעילות מינית מוקדמת יותר אצל צעירים אינו מוצדק, כפי שמראות תוצאות מחקר”.
ללא קשר ל”מחקר” זה, התוצאות בעולם האמיתי מראות דור של ילדים שגדל לתוך העיסוק במיניות שלו ולתוך מהלכים שמנרמלים פדופיליה בקרב קהילות אקטיביסטיות במסווה של מונחים כמו “אנשים הנמשכים לקטינים”.
בגרמניה, אחת הראשונות שאימצו מדיניות זו, התרחשה עלייה דרמטית באלימות המינית כלפי קטינים, כאשר בשנת 2022 נרשמו 17,704 ילדים כקורבנות של אלימות מינית. אחד הגורמים העיקריים להתעללות זו הם צעירים המשתפים תמונות מיניות ברשתות החברתיות, מה שלא מפתיע בהתחשב בכך שהם עוברים עידוד מיני על ידי המדינה מינקות.
באשר לעבריינים המבוגרים, לגרמניה תהיה אולי הצלחה בהדיפת ההתעללות אם היא תחמיר את הענישה. במקרה משנת 2019, שני גברים בני 56 ו-33 נכלאו ל-13 ו-12 שנים בלבד, בהתאמה, בגין התעללות במאות, אולי אפילו אלף ילדים באתר קמפינג במשך 20 שנה, כאשר הקורבנות היו בגילאי 3-14.
בינתיים, ההצפה של גנים וכיתות בנושאי להטב”ק+ ואידיאולוגיה טרנסית הובילה לעלייה מהירה בילדים – הצעירים מכדי לחשוב על קשרים מיניים – שמזדהים כחלק מקהילות אלו או חווים בלבול לגבי המגדר שלהם ברמה של מצוקה קשה. הן באירופה והן בארה”ב, הדבר יצר תעשייה רפואית רווחית של התערבות כימית וכירורגית בגופם של ילדים, שלא יחלימו ממנה לעולם.
ילדים הם ניתנים להשפעה. לאפשר לתוכן מיני למבוגרים לחדור אל עולמם – זה לגמרי לא הולם.
“כשמדברים על התנהגות מינית של ילדים וצעירים, חשוב מאוד לזכור שמיניות של ילדים היא שונה משל מבוגרים”, אומר ארגון הבריאות העולמי. “מבוגרים נותנים משמעות מינית להתנהגות על בסיס חוויותיהם בתור בוגרים ולפעמים מתקשים מאוד לראות דברים דרך עיני הילדים. עם זאת, חיוני לאמץ את נקודת המבט שלהם. …התפתחות של התנהגות, רגשות והכרה במיניות – מתחילה ברחם וממשיכה לאורך כל חייו של האדם. פקטורים מאוחרים יותר של מיניות, כמו היכולת להנות ממגע פיזי, קיימים מלידה.”
מילים אלו נשמעות כאילו ארגון הבריאות העולמי מאמין שהנאה של תינוק מכך שההורה שלו אוחז בידו קשורה לרגשות מיניים.
“לילדים יש תחושות מיניות אפילו בינקות המוקדמת. בין השנה השנייה והשלישית לחייהם, הם מגלים את ההבדלים הפיזיים בין גברים לנשים.”
“במהלך הזמן הזה, ילדים מתחילים לגלות את גופם (אוננות בגיל הרך, גירוי עצמי) והם עשויים גם לנסות לבחון את גופם של חבריהם (משחקים ב”רופא וחולה”). …בגיל שלוש הם מבינים שמבוגרים נוהגים בחשאיות בנושא הזה. הם בוחנים את הגבולות של המבוגרים, למשל על ידי התפשטות ללא אזהרה או על ידי שימוש בשפה מינית.”
המסקנות שמסיק דו”ח זה הן לא שהחברה והמבוגרים שבה צריכים להגן על הילדים מהתהליך המורכב והמבלבל של הפיכתם למבוגרים, תוך שמירה על בטחון הילדים מעצמם וגם ממבוגרים אחרים שעלולים לנסות להתעלל בהם.
“חינוך מיני מתחיל בלידה”, טוען ארגון הבריאות העולמי, ו”חינוך מיני מבוסס חזק על שוויון מגדרי, הגדרה עצמית וקבלת המגוון הקיים”.
היישום של מופע האימים הזה מתרחש באמצעות מצע לחינוך מיני הכולל שאלות כמו “מדוע כדאי שחינוך מיני יתחיל לפני גיל ארבע?”
במסגרת המצע, ילדים בגילאי 0-4 ילמדו על הריון ולידה, על הנאה מאוננות, על זהות מגדרית ועל סוגים שונים של “אהבה”. את גילאי 4-6 יעודדו “לגבש זהות מגדרית”, ילמדו אותם על רגשות האהבה המקובלים ועל זה ש”כל הרגשות הם בסדר, אבל לא כל הפעולות שננקטות בעקבות הרגשות הללו הם בסדר”.
וכך זה ממשיך.
כפי שהאו”ם מכריז בגאווה, “מורים חייבים ללמד ילדים על קיום יחסים מיניים”.
למה? מדוע תפקידה של המדינה לעודד התנהגות מינית בילדים? יותר מזה, מדוע שמישהו יאפשר לאו”ם או לארגון הבריאות העולמי להיות מעורבים בהגנה על ילדים כאשר הארגונים האלה היו מעורבים שוב ושוב בהתעללות מינית ואונס ילדים בעולם השלישי?
דו”ח אחרון מצא כי ארגון הבריאות העולמי נכשל בחובתו להתמודד עם “התעללות מינית נרחבת במהלך תגובת האבולה בקונגו”.
נטען כי צוותי ארגון הבריאות העולמי היו מודעים להאשמות החמורות במאי 2019, אך עד אוקטובר 2020 לא דבר נעשה בעניין. זכרו כי זהו הארגון שרוצה לנהל מקרוב את החינוך המיני של ילדים מערביים.
מהחקירה עולה כי לפחות 83 קורבנות אמרו שהם פותו לעסוק בזנות. נמצא כי לאנשים הובטחה עבודה בתמורה ליחסים מיניים, בתקופה של פגיעות קיצונית. לפחות 29 הריונות נוצרו כתולדה מהתעללות זו.
“כמה פעמים יהיה עליי לדבר לפני (שהרופאים) מארגון הבריאות העולמי שהיו אחראים על ההתעללות המינית יענשו? אם ארגון הבריאות העולמי לא ינקוט בצעדים קיצוניים, אנו נסיק שהארגון הפך רקוב מאנסים…” כך אמרה אישה מקונגו שעבדה במרפאת אבולה בצפון מזרח קונגו, כפי שדווח ב-AP News.
זוהי לא הפעם הראשונה שארגון הבריאות העולמי או האו”ם נתפסים בהתעללות באנשים להם הם היו אמורים לסייע. אחד המנהלים המשותפים של הארגון “עולם חופשי מאיידס” אמר, “התהליך עצמו הוא ההפך מצדק. האו”ם הוא המוסד היחיד בעולם שמותר לו לחקור את עצמו. ראש ארגון הבריאות העולמי בחר בעצמו את המומחים שיובילו ועדה שתבדוק את ההאשמות הפליליות נגד אנשי הסוכנות ובכירים בסוכנות.”
יתרה מכך, לפי סוכנות החדשות The New Humanitarian, הוועדה העצמאית מתחה ביקורת על ארגון הבריאות העולמי בנוגע “ל”נטייה השיטתית” לדחות את כל הדיווחים על ניצול מיני והתעללות, אלא אם כן הם נעשו בכתב.”
אל לנו לשכוח שהתחקיר של AP משנת 2017 האשים 100 ‘שומרי שלום’ של האו”ם בניהול מעגל מיני מאורגן של ילדים בהאיטי במשך עשור, עם למעלה מ-2,000 תלונות על התעללות מינית נגד ‘שומרי השלום’ של האו”ם.
מדוע שאיזושהי מדינה תאפשר לארגון המואשם בהתעללות ממוסדת בנשים וילדים במדינות עולם שלישי, להכתיב חינוך מיני לקטינים?
האומות המאוחדות וארגון הבריאות העולמי הם האחרונים על פני כדור הארץ שמהם אנו צריכים לקבל עצות לגבי בריאותם ורווחתם של ילדינו.