27 באפריל, 2022
מאת: וולט הייר, תרגום מאת נעמה עציץ.
מקור:
הדרך לצאת מהשביל הנמהר אל התערבויות כירורגיות טמונה בכך שנכיר שלהזדהות הטרנסג’נדרית יש שורשים עמוקים בנפש, ואבחון המצוקה המגדרית עובר דרך בחינת חוויות הילדות השליליות.
לפני שבע שנים, במאמר הראשון שלי במגזין Public Discourse שנקרא “הייתי אשה טרנסג’נדרית”, שיתפתי שהניתוח והחיים כאישה סיפקו הקלה זמנית בלבד, ושאירועי ילדות טראומטיים מהווים ההסבר לרצון שלי להזדהות כאישה. מניסיוני, מהעדויות האישיות הרבות של אחרים ומהמחקרים האקדמיים, הזנחה של אירועי ילדות טראומטיים ובעיות נפשיות אחרות מובילה להתמקדות מוגזמת במגדר ולהתערבויות רפואיות כירורגיות נמהרות שעלולות להיות מסוכנות.
אנשי מקצוע רפואיים טבעו את המונח “אירועי ילדות שליליים” ביחס למגוון מצבים שליליים שילד עלול להתמודד איתם או להיות עד אליהם במהלך התבגרותו, כגון הזנחה פיזית, פרידה של הורים או גירושין, חיים בבית עם אלימות במשפחה או חיים בבית עם אלכוהוליסט. חוויות אלו משנות לרעה את המוח ברמה עמוקה, שם שוכן המקור לרוב הצרכים הבסיסיים ושם זהות האדם נוצרת.
לדברי ד”ר אנדרה ואן מול, היו”ר המשותף של ‘הוועדה האמריקאית לרופאי ילדים בנוגע למיניות מתבגרים’ וכותב טורים בנושאי טרנסג’נדרים לאתר Public Discourse, ברוב המוחץ של המקרים, הרצון לשנות את הזהות המגדרית קשורה קשר הדוק לחוויות שליליות בילדות. באופן רחב יותר, מחקרים דיווחו על שכיחות גבוהה של הזנחה רגשית ופיזית בילדות והתעללות בקרב אנשים המזהים כטרנסג’נדרים.
במקרה שלי, הכמיהה שלי להזדהות כנקבה נבעה מטראומה מהילדות המוקדמת שסדקה את הזהות הגברית שלי. סבתא שלי תפרה לי שמלת ערב סגולה מבד שיפון ואישררה אותי בתור ילדה מגיל ארבע עד שש, ודוד שלי התעלל בי מינית לפני שמלאו לי עשר. מתוך ייאושי והניסיון להתמודד עם ההתעללות, המוח הילדי שלי המציא את האמונה שהייתי אמור להיות ילדה.
אלפי אנשים המזדהים כטרנסים לשעבר יצרו איתי קשר במהלך שתים עשרה השנים האחרונות, והסיפורים שלהם תמיד כוללים אירועי ילדות שליליים שמעולם לא טופלו. אירועים פוגעניים בילדות, אובדן או טראומה כמו גירושין, הורה אלכוהוליסט או התעללות מינית – יצרו את הרצון להפוך למישהו אחר.
לאחרונה יוצרים איתי קשר הורים שהמתבגרים שלהם מכריזים פתאום שהם טרנסג’נדרים. באמצעות התכתבות בכמה מיילים, ההורים מזהים מה עשוי היה להיות הגורם שדחף למשבר אצל הילד. יש מהם המספרים שילדיהם בני הנוער חווים חרדה מהשינויים הגופניים של ההתבגרות, או שאין להם חברים והם מאמצים זהות טרנסג’נדרית כדי למשוך תשומת לב חיובית בבית הספר. חלק מההורים בודקים את היסטוריית הגלישה באינטרנט של בני הנוער ומגלים שזרים באינטרנט התיידדו עם הילדים הפגיעים שלהם ודחקו בהם לבצע מעבר מגדרי.
אני שומע ממבוגרים צעירים שביצעו מעבר חוזר ורוצים את חייהם בחזרה. הם משתפים אותי שיש להם מחלת נפש, או שהם היו מכורים לפורנוגרפיה או למשחקי אנימה, או שהציקו להם, או שהם לא הרגישו מוערכים במשפחתם.
תפקידן של מחלות נפש באמונה הטרנסג’נדרית וניתוחים
ידוע שטראומות ילדות הן בעלות השפעה רחבה על התפתחות הילד ועל התרחשותן של בעיות נפשיות בשלב מאוחר יותר בחיים. חלק מהמחקרים האקדמיים מראים שמחלות נפש מהוות הקדמה להופעת רעיונות טרנסג’נדרים אצל צעירים, מה שמצביע על כך שלא מצוקה מגדרית היא הבעיה אלא מחלות הנפש.
לדוגמה, מחקר גדול משנת 2018 על בריאות הנפש בבני נוער המזדהים כטרנסג’נדרים מצא ראיות מוחצות לכך שמחלת נפש התקיימה לפני תחילתה של האמונה הטרנסג’נדרית. מחקר זה השווה למעלה מ-1,300 בני נוער המזדהים כטרנס עם נוער תואם גיל באמצעות נתונים קליניים שנאספו משלוש מרפאות ילדים גדולות בקליפורניה ובג’ורג’יה. הממצאים היו מפתיעים ומדאיגים. הפרעות פסיכולוגיות כגון חרדה, דיכאון והפרעות קשב היו גבוהות פי כמה לעומת הקבוצה אליה השוו, מחשבות אובדניות היו גבוהות עד פי 54, והפגיעה העצמית הייתה גבוהה עד פי 144.
באופן דומה, פרופסור ג’ון וויטהול, פרופסור לרפואת ילדים מאוניברסיטת מערב סידני, מדווח כי “סקירות רבות חושפות שרוב הילדים שמבולבלים לגבי המגדר שלהם סובלים גם מהפרעות נפשיות מאובחנות, כמו דיכאון וחרדה. יתרה מכך, קיים ייצוג יוצא דופן של ילדים על הספקטרום האוטיסטי, לגביהם כבר ידוע כי הם מתקשים בהערכת המציאות”.
בהתחשב בתפקידם של אירועי ילדות שליליים ומחלות נפש בהתפתחות אמונה של זהות טרנסג’נדרית, זוהי טיפשות להציע שהצעד הראשון והיחיד בטיפול בטראומות ובפגיעה עמוקה שנגרמה לזהות האדם בילדות יהיה לשנות את הגוף באמצעות הורמונים חוצי מין וניתוח.
אבל זה בדיוק מה שקורה היום. אני שומע מאנשים שמתעוררים מהסיוט של ניתוחי המגדר מבולבלים ולפעמים אובדניים, בגלל שהרשו למשהו כה הרסני ולא יעיל להתרחש.
אלה המכונים “מומחים למגדר” מתעלמים לעתים קרובות מהראיות בנוגע לבעיות הנפש או מבטלים אותן כלא רלוונטיות. הם מאבחנים מטופלים עם “דיספוריה מגדרית” ומיד רושמים להם הורמונים חוצי מין וניתוח באברי גוף בריאים.
לדוגמה, במאמר מנובמבר 2021, הפסיכולוג הקליני דיוויד שוורץ מתאר כיצד מתעלמים לעתים קרובות מבעיות נפשיות קיימות. הוא מדווח כי במספר לא מבוטל מהמקרים של צעירים שהנושא המרכזי לגביהם היה מגדר לכאורה, התברר כי קיימים מצבים פסיכיאטריים חמורים יותר שלא נאמרו על ידי הילד, ההורים אנשי החינוך או אנשי הבריאות.
שוורץ טוען כי “השימוש בהתערבויות תרופתיות וכירורגיות בטיפול בנוער עם דיספוריה מגדרית, בייחוד לאור מה שידוע לנו על מקרים של הזדהות חוצת-מגדר אצל ילדים, הוא מוטעה הן מבחינה קלינית והן מבחינה אתית”. הוא ממליץ על פסיכותרפיה כאפשרות הטיפול הטובה ביותר עבור מטופלים אלו.
ב-1983 חוויתי בעצמי את ההזנחה של בעיות הנפש והמעבר הנמהר לניתוח, זאת למרות שסיפרתי על ערימת החוויות השליליות שלי בתחילת החיים למטפל מומחה המגדר שלי. כפי שמצביעים מחקרים, המשחק הזה ממשיך גם היום, גם עם צעירים. לדוגמה, שני מחקרים עדכניים מדווחים כי מבצעי מעבר חוזר חשו שהם הובהלו לביצוע של התערבויות רפואיות בעלות השפעות בלתי הפיכות, לעתים קרובות ללא טיפול נפשי מתאים (או ללא טיפול כלל).
כפי שסיכם זאת קן פקסטון, התובע הכללי של טקסס, בחוות דעת משפטית בחודש שעבר – ביצוע התערבויות בלתי הפיכות בילדים חפים מפשע שאינם יכולים לקלוט את השלכות ארוכות הטווח מהווה התעללות בילדים.
המעקף ההרסני של “דיספוריה מגדרית”
מדוע שרופאים יתעלמו ממחלות נפש וימהרו לפנות לטיפול (נ”ע: תרופתי-מגדרי) או ניתוח? גורם אחד היא האבחנה של “דיספוריה מגדרית”.
בשנת 2013, האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית שינתה את האבחנה של “הפרעת זהות מגדרית” ל”דיספוריה מגדרית”. האגודה הצהירה שהמטרה היא להפחית את הסטיגמה של מחלות נפש בקרב החולים (כעת האבחנה כבר לא מהווה “הפרעה”) אך עדיין לספק נוסח לאבחון כדי לרצות את חברות הביטוח. מטרת השינוי לא הייתה להפוך את הטיפול לטיפול לטוב יותר המבוסס על ראיות מדעיות, אלא לאפשר לרגשותיהם ולתפיסתם של המטופלים להכתיב את האבחנה ולגרום לאחרים לשלם עבור ה”טיפול”.
בגיליון המידע של האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה (APA) נאמר בבירור: “אנשים שמגדר הלידה שלהם מנוגד לזה שאיתו הם מזדהים – יאובחנו עם דיספוריה מגדרית”. לא נאמר שום דבר על פסיכותרפיה או טיפול בבעיות נפש קיימות.
ההשפעה ההרסנית כאן היא שברגע שרופאים מאבחנים בדיספוריה מגדרית, הם מפסיקים לחפש גורמים אחרים התורמים למצב כמו מחלות נפש וחוויות ילדות שליליות. הם מדלגים על הערכה פסיכולוגית וממשיכים ישירות לרישום הורמונים חוצי מין והסרת חלקי גוף בריאים. ההתמקדות הבלעדית היא על “מגדר”, מבלי לכלול שום דבר אחר.
האבחון של מטופל עם “דיספוריה מגדרית” מהווה סטייה הרסנית מהמסלול אצל מטופלים הפרעות נפשיות ובלבול זהות, כפי שהוכיח המקרה של ריצ’רד, בחור צעיר שפנה אליי כשהוא זועק לעזרה.
ריצ’רד היה בטיפול פסיכיאטרי ממושך מגיל שלוש עשרה. הוא אובחן כלוקה בסכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית הנובעת מהתעללות פיזית ומינית. מצבו הנפשי הרעוע לא מנע מהרופאים לאבחן אותו ב-2021, כשהוא בן 26, עם דיספוריה מגדרית, למלא אותו בהורמונים חוצי מין ולנתח את איברי המין הגבריים, הבריאים והפוריים שלו ליצירת פסאודו-נרתיק גס ועקר, תוך הרס חלומו להביא יום אחד ילדים משלו.
חמישה חודשים לאחר הניתוח, באוגוסט 2021, פנה אליי ריצ’רד לייעוץ, המום ממה שעוללו לו. “לא הייתה לי דיספוריה מגדרית”, הוא מתעקש.
הדוגמה הקיצונית של ריצ’רד מדגימה עד כמה אלה המכונים “מומחי מגדר” חסרי רגישות לחלוטין לעוולה הרפואית שהם מבצעים. לא משנה כמה הכוונה טובה, המלצה על ניתוח באיברי מין או הסרת חזה למישהו עם הפרעות נפשיות חמורות היא עינוי שרק מדען מטורף יראה כדבר ראוי.
יתר על כן, מחלות הנפש אינן מתפוגגות בצורה קסומה ולעיתים קרובות הן ממשיכות להתקיים לאחר הניתוח. במחקר מעקב ארצי ארוך טווח על טרנסג’נדרים מבוגרים בשוודיה, נראתה עליה גדולה בבעיות פסיכיאטריות, ניסיונות התאבדות והתאבדויות לאחר ניתוחים לשינוי מין.
ריפוי הטראומה
אנשים זקוקים קודם כל לטיפול מתאים במצבים פסיכיאטריים. במקום לאבחן עם “דיספוריה מגדרית”, יש למחוק את המילה “מגדר” ולהתמקד בדיספוריה.
דיספוריה היא מונח פסיכולוגי קלאסי המתאר חוסר אושר כללי, חוסר שקט, חוסר שביעות רצון או תסכול. דיספוריה היא סימפטום המקושר למגוון מצבים נפשיים כגון מתח, חרדה, דיכאון ושימוש בסמים, מצבים שבעצמם נגרמים על ידי חוויות ילדות. מכיוון שכך, העניין הוא אינו “הקצאת מגדר שגוי בלידה”. הבעיה האמיתית היא זהות שבורה.
הדרך החוצה מההתנהלות הרפואית השגויה הזו, טמונה בכך שנכיר שלהזדהות הטרנסג’נדרית יש שורשים עמוקים בנפש ואבחון המצוקה המגדרית עובר דרך בחינת חוויות הילדות השליליות.
זכיתי ללמוד על הדברים הללו מאלפי אנשים המזדהים כטרנסג’נדרים שפנו אליי בבקשת עזרה לחזור מהמעבר. מה שלמדתי הוא שהם מאוכזבים מהחיים הטרנסיים, הם רוצים ריפוי והם מוכנים לבחון את האירועים הכואבים הקבורים בעברם.
תפיסות אישיות הן כל כך עוצמתיות. כדי להעלות את המודעות לאוכלוסיה הסובלת הזו, אספתי שלושים סיפורים מייצגים ממיילים אמיתיים אל תוך הספר “שורדי חיים טרנסים“. הסיפורים הם קורעי לב, אבל הם צריכים להישמע ולהוות קונטרה לנרטיב הרווח (והשגוי) לפיו כל מי שהולך בדרך הטרנסג’נדרית הוא מאושר והחרטה היא נדירה.
העבודה של לחשוף, להכיר ולטפל במה שהתרחש היא קשה והיא עשויה לקחת זמן, אבל זו הדרך היחידה לריפוי ושיקום אמיתיים.
אנשים החווים מצוקה לגבי המגדר שלהם זקוקים למומחים בעלי ידע ומיומנות בטיפול בחוויות ילדות שליליות – מטפלים בטראומה. מטפל מיומן בטראומה ישאל שאלות בוחנות במטרה לסייע למטופל לזהות את המחשבות הפתולוגיות ולגלות את ההקשרים לחוויות הילדות.