הורים של ילדים המזדהים כטרנס בהליכים משפטיים נגד בתי ספר

מאת: נעמה עציץ

26.4.2023

רשימה הולכת וגדלה של הורים ברחבי ארה”ב נוקטים בהליכים משפטיים נגד מנהלי בתי ספר בעקבות הסתרת מידע חשוב מההורים הקשור לבריאות ילדיהם, בטענה שמדובר במידע שבתי הספר מחויבים לשתף בו את ההורים.

יותר ויותר שיתופי הורים ותיקים המגיעים לבתי המשפט בארה”ב מראים תמונה בעייתית ביותר בנוגע לזכויות הוריות:

בתי הספר מסתירים מההורים מידע חשוב בנוגע לבריאות הילד.
הילד עובר שידול (גרומינג) למעבר המגדרי על ידי צוותי בית הספר, צוותים טיפוליים ואף אנשי חוק, מאחורי גבם של ההורים או בניגוד לרצונם.
הילד מקבל מסרים שליליים בנוגע להוריו מהצוותים החינוכיים והטיפוליים, מה שמחליש עוד יותר את יכולת ההורה להשפיע בסיטואציה.
הורים שלא מסכימים עם גישת האישרור האוטומטית מבוזים במקרה הטוב ונתבעים במקרה הרע.

בתחילת חודש אפריל 2022, הגישה אמבר לאבין, אמא לילדה בת 13 ממיין, תביעה פדרלית נגד צוותי בית ספר מקומיים לאחר שלדבריה התחילו להתייחס לבתה כילד ללא ידיעתה וסיפקו לילדה ביינדר (נ”ע: משטיח חזה) כדי שהיא תיראה יותר כמו ילד.

בראיון מפברואר,(3) סיפרה לאבין כי לפני שנה החלה בתה לדבר עם עובדת סוציאלית בבית הספר על מגוון בעיות בריאות הנפש איתן היא מתמודדת, כולל בעיות של זהות מגדרית. באוקטובר, ללא ידיעתה של לאבין, הועברה בתה לטיפול אצל עובד סוציאלי אחר. העובד הסוציאלי אמר לילדה שהוא לא מתכוון לספר להורים שלה וגם היא לא צריכה לספר להם. לאבין ועורכי דינה מאמינים שהוא גם סיפק לילדה שני ביינדרים.

עורכי הדין של לאבין טוענים כי הסתרת המידע מלאבין על ידי צוות בית הספר בנוגע להתמודדות של בתה עם זהותה המגדרית ונקיטת צעדים פומביים כדי לסייע לבתה במעבר חברתי, מפרה את זכותה של לאבין לכוון את גידול בתה ולקבל החלטות קריטיות בתחום הבריאות והחינוך עבור הילדה.

בתחילת דצמבר 2022, הוציאה לאבין את בתה מבית הספר והחלה ללמד אותה בבית. ארבעה ימים לאחר מכן, קיבלה לאבין הודעה משירותי המשפחה במדינה לגבי כך שהם “קיבלו דיווח אנונימי שהתובעת מתעללת רגשית בבתה”, כך נכתב בתביעה. על פי חקירה שהסתיימה בינואר, “אין תמיכה בראיות של הזנחה או התעללות”.

בעבר העלנו לאתר את סיפורה של סייג’, נערה בת 14 שהחלה להזדהות בבית הספר כילד בשם “דראקו” ללא ידיעת סבתה, האפוטרופוסית החוקית שלה. המקרה התרחש במדינת וירג’יניה, שם בתי הספר מחויבים על פי חוק שהתלמידים יהיו מאושררים על ידי צוות בית הספר.

באוגוסט 2021 ברחה סייג’ מהבית. סייג’ נפלה קורבן לסחר במין והועברה מווירג’יניה לוושינגטון הבירה ולאחר מכן למרילנד. כאשר סייג’ נמצאה במרילנד על ידי ה-FBI וסבתה הגיעה כדי לקחת אותה חזרה הביתה, היא גילתה שסייג’ מיוצגת כעת על ידי עורך דין לנוער ולא מורשית לחזור הביתה עד שייערך דיון בבית משפט.

בנוסף, סבה וסבתא של סייג’ נחקרו בנוגע להתעללות מכיוון שפנו אל סייג’ בשמה האמיתי ובלשון נקבה. כתבי אישום על התעללות הוגשו נגדם וסייג’ הוכנסה למוסד.

לאחר חקירה, נקבע כי האישומים נגד סבה וסבתא של סייג’ בנוגע להתעללות היו בלתי מבוססים. למרות זאת, נכון לזמן פרסום סיפורה, סייג’ שהתה במוסד טיפולי ועדיין לא הורשתה לחזור הביתה. נראה כי במקרה זה ההורים החוקיים של הילדה לא יזמו הליך משפטי.

אך סיפורים נוספים על הורים שנלחמים משפטית הולכים ומתרבים.

במדינת וויסקונסין התפרסם מאבקה של תרזה להצלת בתה בת ה-12 מאידיאולוגיית הטרנס בבית הספר.

בדצמבר 2022, סיפרה בתה של תרזה לחברה מבית הספר שהיא “לא מרגישה כמו בת”. החברה הזו שמה את מבטחה בסייעת של מורה, שפנתה אז לבתה של תרזה עם ההצעה לשנות את שמה וכינוייה.

באותו הלילה נכנסה בתה של תרזה לחדרה כדי לדבר. “אני לא כזה מרגישה בת, ואני רוצה לפגוע בעצמי לאחרונה”, היא אמרה. היא לא ידעה מה גורם לה להרגיש כך והיא חשבה שאולי היא צריכה להתאשפז במרכז לבריאות הנפש בעיר, סיפרה תרזה.

תרזה פנתה עם בתה אל המרכז לבריאות הנפש וגם סיפרה להם על נושא המגדר של בתה, כמו גם על החרדה והדיכאון שלה. הוחלט שבתה תתאשפז לשמונה ימים. ברגע שהן נכנסו אל המרכז, הצוות התייחס אל הילדה בלשון זכר וכינה אותה “ליאו”, שמה הנבחר. בתוך יום, מטפל המליץ לבתה של תרזה על טיפול תרופתי.

ימים ספורים לפני שבתה הייתה אמורה לשוב אל בית הספר, נאמר לתרזה על ידי מנהלי חטיבת הביניים של בתה, שאמנם הם לא יכולים לשנות את השם והמין של הילדה ברשומות הרשמיות, אבל הם יתייחסו אליה כאל ילד ויפנו אליה בשמה החדש. “אנחנו סנגורים של הילד, לא של ההורה”, הם אמרו לה.

עוד נאמר לתרזה, שאם מחוז בית הספר לא יכיר בשמה הנבחר ובכינויים הנבחרים של בתה, הם עלולים להיות מואשמים באפליה בגלל צווי המדיניות החדשים של ביידן בנוגע למגדר ומין.

תרזה לא שלחה יותר את בתה חזרה לבית הספר ההוא. היא ובעלה תבעו את מחוז בית הספר, בטענה שמנהלי המחוז הפרו את זכויותיהם החוקתיות כהורים.

למרות שהתשובה עשויה להראות ברורה, השאלה “מי אחראי על חינוך הילד?” לאור ההתרחשויות, הופכת רלוונטית.

“בית המשפט העליון קבע שוב ושוב במהלך המאה האחרונה, שלהורים יש זכות בסיסית לשלוט ולכוון את ההחלטות החינוכיות והבריאותיות של ילדיהם”, דבריו של אדם שלטון, הפרקליט הראשי בתיקה של לאבין.

חלק מפעילי המגדר, לעומת זאת, טוענים שההורים אינם זכאים לדעת אם ילדם רוצה לשנות את שמו, הזהות המגדרית שלו והכינויים שלו בבית הספר, ושידע “חייבים להרוויח”.

במפגשי הדרכה שנערכו בפברואר 2022 למורים על ידי צוות מאוניברסיטת וויסקונסין, נכתב באחת השקופיות:

“זכרו, הורים אינם זכאים לדעת את זהות ילדיהם. את הידע הזה צריך להרוויח. לעתים קרובות המורים צריכים לתמרן בתוך הסיטואציה המורכבת הזו, אצלנו העדיפות היא תמיכה בתלמיד.”

האם שלילת זכות ההורים להשפיע היא אכן תמיכה בתלמיד?

ומי הוא זה שקובע למי שייכת המילה האחרונה?

בישראל לא קיימות כרגע תקנות ממשלתיות הנוגעות להתנהלות בתי ספר עם תלמידים טרנסג’נדרים. עם זאת, ישנם פעילי מגדר וארגונים הפועלים להשפיע על מערכת החינוך והחברה בכללי.

מה יהיה עם עתיד זכויות ההורים בישראל אם פעילי אידיאולוגיית המגדר יצליחו לחדור אל מערכת החינוך ברמה החוקית? נראה שהחלטות חשובות יצטרכו להתקבל ויפה שעה אחת קודם.

קישורים:

שתף

אהבתי