קצרים – עלה ברשת

אוסף פוסטים ותובנות.

רוצים אצבע ואז את כל היד

רבים מאיתנו התחילו כ-100% תומכי זכויות טרנסג’נדרים. קדימה, תהיו טרנסים וגאים, הייתה העמדה שלנו. אבל אז ראינו מה קרה. אנשים אלו לא היו מרוצים מכך שהם טרנסים וגאים. הם התעקשו שנעמיד פנים שהם באמת בפועל שינו מין! ואז הם התעקשו שעלינו להעמיד פנים שהם תמיד היו ממין נקבה. ואז הם אמרו שאנחנו לא יכולות להתייחס למחזור ווסת כנשי אלא אם כן זה מערב את הפטישים שיש להם בנוגע למחזור, ואז עלינו להעמיד פנים שהם באמת מקבלים מחזור אם הם טוענים שכן. 

זה לא היה רק כמה ‘תפוחים רקובים’ שהכריחו נשים לשתף פעולה. הם השתלטו על ארגון PLANNED PARENTHOOD (שהוא עכשיו הגורם המפיץ הכי גדול בארה”ב של הורמונים של המין השני). הם השתלטו על ארגוני סיוע בלידה. הם האשימו אותנו בכך שאנחנו מצמצמים נשים לאיברי המין שלהן, בזמן שהם פיתחו עבורנו שמות חדשים כמו ‘אנשים שנולדו עם פות’. הם התעקשו שנשים חייבות לקרוא לעצמם אנשים מבייצים, אנשים עם מחזור, אנשים בהריון. נשים שהטילו ספק בשינויים בשפה פוטרו והושמו ברשימות שחורות בנוגע לעבודה באקדמיה ובארגונים ללא כוונת רווח. 

אנס  על פי הודאתו שאומר שהוא אישה וניסה בכח להכניס אישה להריון כדי לעשות ‘תינוק קווירי’ קיבל זכות לדבר על במה ביום צעדת הנשים, ואוקיאנוס של נשים בכובעי “פוסי” ורודים הריעו לו, ואז הנשים האלו בעצמן הותקפו על “פשע השנאה” של ללבוש כובעי פוסי בגלל שהכובעים האלו היו טרנספובים. וכך זה המשיך עוד ועוד, ורבים מאיתנו התעוררו להכרה מעוררת האימה שאלו למעשה הפנים הטוטליטריות החדשות של הפטריארכיה. 

מעבר מגדרי – המסע שאינו נגמר

אתה לומד לרדוף אחרי מגדר כמו שאתה לומד לרדוף אחרי כל סם אחר. אתה רודף אחרי אופוריה מגדרית כמו שאנורקסית רודפת אחרי השלד שלה. פיסת הבגד הבאה, התספורת הבאה, הזריקה הבאה, הניתוח הבא, אלו הדברים שאתה חייב כדי להיות מאושר. אחרי הביינדר הבא, או ההורמון הבא, או ניתוח החזה הבא, או השמלה הבאה, או האיפור הבא, הגוף שלך סוף סוף ירגיש ‘נכון’, עד שמגיע הזמן שפסלת את כל הדברים שיכולים ללכת ‘לא נכון’. כשלא נשארה שום שערה שלא במקומה ואתה ‘עובר’, אתה מגיע למסקנה שאתה עדיין עצמך, עם אותו כאב שברחת מלהתקרב אליו כל יום. ולפתע אין יותר שום מקום לברוח אליו. השיער שלך לא יכול להיות קצר יותר. הסנטר שלך לא יכול להיות חלק יותר. שום גוון של ליפסטיק לא ממלא את החלל שהובטח שימלא. הקפיטליזם שיקר לך ומרוויח באופן אקטיבי מהדיספוריה והאופוריה המגדרית שלך. אנשים דיספורים זכאים ליותר מאשר ה”פתרון” הקפיטליסטי של מעבר מגדרי. 

נרקסיזם וכינויי גוף

אני רוצה לומר כמה מילים בנוגע לנרקסיזם בכל מה שקשור לכינויי גוף. למי שפספסה, כי כתבתי את זה בעבר מספר פעמים, לפני שהתעוררתי לפני שנתיים, הייתי במשך 16 שנים עם זיקה חזקה לקהילה הטרנסג’נדרית. גם כי בשיא הפעילות שלי זה היה אחרת וגם בתור צעירה עשו לי קצת (הרבה?) גרומינג. בקיצור – הרבה לפני שזה נעשה פופולרי הזדהיתי כג׳נדרקוויר, בשנים 2003-2011. הכרתי בשנים האלו רק עוד אשה אחת כזו. הזדהיתי כי לא הרגשתי אישה, ועשו לי גרומינג לחשוב שיש לזה משמעות והייתי צעירה. הנה ספוילר – אני עדין לא מרגישה אשה, כי אשה זו לא הרגשה… זו מציאות ביולוגית וחד משמעית יש לי מציאות של נקבה אנושית. בכל אופן, סיפרתי על כך לחברים ולבני משפחה, אבל תאכלס לא היו לזה משמעויות אופרטיביות, זה לא חסך ממני דבר, כל זר בצדק ראה בי אשה. כשנשאלתי אם אני רוצה שיפנו אלי בלשון זכר אמרתי כמובן שלא כי אני לא מרגישה גבר.

ועכשיו לקיטור – למה למען השם שאצפה שבגלל תחושה פנימית שלי שלא משפיעה במילימטר על המציאות החיצונית, אנשים זרים יתחילו לעשות שפגאטים של לכתוב עם נקודות או להחליף בתוך המשפט לסירוגין זכר ונקבה? התחושה הפנימית שלי אמורה, סליחה על הצרפתית, לעניין להם את האחוריים. מאיפה בכלל הנרקסיזם לבוא בציפיה כזו, לא כל שכן דרישה כזו, לא כל שכן חובה כזו מזרים? הם צריכים לא להרביץ לי חלילה ולא לאיים או לקלל, אבל לעשות שפגאטים לשוניים? על מה ולמה? לא רוצה לכתוב ולא רוצה לקרוא ולא רוצה לדבר ולא רוצה לשמוע משפטים ומילים מעוותים כי איזה זר או זרה מרגישים וואטאבר. באמת למעגל קרוב תחפרו עד לא ידע, אבל צריך לדעתי לשים גבול לרמת המועקה על זרים, לא כל שכן לעשות מזה סיפור שהופך לדרמות של ״שנאה״ או המופרכות של ״פשע שנאה״.

“הטרנס האמיתי”

מאת לובה פיין

ישנן אי הסכמות לגבי תופעת ה”טרנס האמיתי” (true trans). הטרנס האמיתי, לפי מה שאני מבינה, הוא אדם שסובל מדיספוריה קשה, ביצע את כל הניתוחים האפשריים כדי להידמות למין השני, החליף את שמו באופן קבוע, ומתלבש בהתאם לנורמה המקובלת למין השני. אני רוצה להתייחס פה לשתי סוגיות קשורות: מה מהות הטרנס האמיתי, ומה אמורה להיות הגישה הפמיניסטית כלפיו.

אדבר על גברים לשם הנוחות והפרקטיות (כי זה מה שבאמת מטריד אותנו, הרי הנשים שמזדהות כגברים לא נאבקות על העברה לכלא גברים). לגבי מהות הטרנס האמיתי: לא משנה כמה ניתוחים עשה אדם שאינו שלם עם מינו וכמה חמורה הדיספוריה שלו, הוא לא הופך לאישה. הוא יכול להיות אדם טוב/ מתחשב/ מסכן, אבל הוא לא יכול להחליף מין. אי אפשר ליצור שום הגדרה פרקטית ורלוונטית למילה “אישה” שתכלול בתוכה את כל הנשים על בסיס האנטומיה, וגם קבוצה קטנה של גברים על בסיס התנהגות. הגדרה כזו תהיה מאולצת ולא תשרת אותנו במאבק נגד הדיכויים שלנו. “טרנס אמיתי” הוא עדיין גבר עם דיספוריה וניתוחים. אקרא לזה טרנסקסואל לשם הנוחות. לגבי היישום המעשי: יש נשים, שאני מבינה אותן מאוד כי הייתי בדעה זהה, שחושבות שיש להעניק לקבוצה קטנה של טרנסקסואלים גישה לכל המרחבים של נשים. הנימוק הוא, בדרך כלל, שהם סובלים במרחבים של גברים, לא בטוחים במרחבים של גברים, ולא באמת מפריעים למרחבים של נשים עקב היכולת שלהם להיטמע. חשבתי הרבה על הרעיון הזה, והיום אני לא רואה שום דרך ליצור מדיניות צודקת ומספקת, שמעניקה גישה למרחבים האינטימיים של נשים לקבוצה מובחנת של גברים. הנה הנימוקים שלי:

1. אין שום דרך לקדם מדיניות צודקת, שתתנה גישה למשהו שאנשים רוצים מאוד בניתוחים פלסטיים בלתי הפיכים. זה לא אתי, ולא במקרה זה לא עבר את הבג”צ (הפתרון היה כמובן להרחיב את הגישה ולא לצמצם). אפילו טיפולים הורמונליים אינם תנאי הוגן כי זה לא פירסינג, זה משנה את הגוף בצורה ניכרת לעין ולאוזן, בלתי הפיכה, לפעמים הרסנית.
2. מדיניות ההכלה למעטים יושמה במשך כשני עשורים, ולא רק שלא מנעה את הפגיעה בנשים, אלא שימשה כמקפצה להחרבה מוחלטת של זכויותינו. מה הסיבה לחזור למה שהכשיל אותנו?
3. יהיו מצבים בהם המדיניות הזו תדיר נשים מסוימות. שוחחתי עם הרבה שורדות זנות והמוטיב של טרנסיות בזנות רחוב שמטילות אימה על נשים חוזר על עצמו כל הזמן. יש שם לגמרי יחסי כוחות היררכיים שבהם גברים נורמטיביים מעל כולם, מתחתם גברים לא נורמטיביים, ומתחת לכולם – נשים מוחלשות ופגיעות. כשאותן שורדות זנות מגיעות לשיקום, האם לא מגיע להן מרחב של נשים בלבד? זו רק דוגמה אחת.

אז לסיכום: אי אפשר לשנות מין, וגם אי אפשר ליצור מדיניות צודקת ומתמשכת שמזהה קבוצה קטנה של גברים, שזכאית להיכנס למרחבים של נשים. מלבד המרחבים, עולה גם הסוגיה של לשון הפנייה. אני מציעה שפשוט מי שמרגישה צורך לדבר על טרנסקסואלים “מתאמצים” בלשון נקבה, תעשה זאת ולא ימשטרו אותה. אבל בטח שלא נמשטר כאן שפה שמכירה במציאות הביולוגית. בשבילי, לדבר בנקבה על טרנסקסואל “מתאמץ” שבכלל לא נמצא פה כדי להיעלב, מרגיש כמו ביצוע טקס כניעה לאידיאולוגיה סקסיסטית לבד ביער. בואו לא נכפה אחת על השנייה טקס כזה. אבל רוצה לכבד גם את מי שמרגישה שכך נוח לה. מבחינתי, אתן אחיות אמיצות שלי, כי להיות בקבוצת GC עם כל הבריונות שיש בחוץ זה כבר אמיץ. דברו איך שבא לכן ונכיל אחת את השנייה. באהבה.