הם רוצים שאני אעמיד פנים

16 בדצמבר 2022, תרגום מאת נעמה עציץ.

קישור למקור: https://pitt.substack.com/p/they-want-me-to-pretend

הם אומרים שהסיבה שהיא לא במצב טוב היא לא בגלל הטסטוסטרון או כריתת השדיים, אלא בגלל שאני לא מספיק משתדלת לשמור איתה על מערכת יחסים טובה.

אני כבר לא יודעת מה זה אומר. לפני שנתיים היא החליטה שאני רשעית. עכשיו, כל דבר שאני אומרת, כל דבר שאני עושה, כל טקסט שאני שולחת לה, כל שאלה, כל אימוג’י – רק מהווה אישור מבחינתה שאני “מניפולטיבית”. זה מהווה בשבילה אישור לזה שהחברים שלה באינטרנט ובחיים האמיתיים צודקים כשהם אומרים לה לא לסמוך עליי, ושאם אני “נחמדה” זה בגלל שאני מנסה לגרום לה להשתנות.

היא מאמינה לדברים האלה, אבל היא גם בטח מבולבלת. חייב להיות איזשהו דיסוננס פנימי בין האמונות הללו לבין 18 השנים שבילינו יחד. היינו קרובות, ואז לפתע, יום אחד היא אמרה, “את תעיפי אותי החוצה אם אני אגיד לך את זה”, ואז, “אני טרנס”. ככה זה קרה. ובאותו הרגע, אמונות שווא של אחרים פיתו אותה להתרחק ממני. כל מה שאמרתי רק היווה אישור עבורה שאי אפשר לסמוך עליי. כל מה שאמרתי הפך לאיום.

אז לא משנה מה – אני ארורה. 

אני יכולה להמשיך בחיי, לנסות להציל את מה שנשאר, להיאחז בילד השני שלי, או שאני יכולה להעמיד פנים ולסמן לייקים מזויפים לתמונות המצולקות שלה, כמו שה’אמהות הנוצצות’ שלה עושות. הייתה לי האפשרות להפגין גאווה ואושר על הפגיעה העצמית של הילדה שלי בעזרת סיוע רפואי. אני יכולה לנסות לזכות בה בחזרה על ידי השתתפות בהצגה. כנראה.

אז הם רוצים שאני אעמיד פנים. 

שאשתמש בכינויי זכר גם כשהיא לא בסביבה, אפילו ליד בן זוגי. 

הוא גויס. היא גייסה בני ברית בתוך המשפחה שלנו, כמו משטרת המחשבות. למרות שהוא אומר שהוא לא מסכים עם כל זה, הוא עדיין מאמין שזה תלוי בי, שאני אוכל לשפר את המצב, שאני אוכל למנוע ממנה לחתוך את זרועותיה ואת פניה ולהפוך אותה לאדם מאושר יותר – אם רק אוותר, אם אכנע.

כמובן שאין דבר כזה שאמא נכנעת. זו אמת בסיסית. אני אהיה מסוגלת להיכנע רק על גופתי המתה. אז האם כולם רוצים שאמות? אוּלַי.

ניסיתי להיכנע פעם אחת, מזמן. אמרתי לה שאני שמחה שהיא מרגישה טוב יותר (זה מה שהיא טענה, לאחר שהחלה בנטילת טסטוסטרון). ואז היא אמרה לי שאם יהיה משהו שימנע ממנה לעבור כריתת שד – היא תתאבד. (איזה מנתח על הפלנטה הזו ישתמש בזה כאינדיקציה לניתוח?)

עמוק בפנים אני יודעת שלא משנה כמה אנסה, לא משנה מה אעשה – שום העמדת פנים לא תשפר את מערכת היחסים שלנו. היא נוטלת הורמונים גבריים ותרופות פסיכיאטריות אחרות. היא סגורה רגשית, היא הצליחה לברוח באמצעות כלים רפואיים. לנסות לזכות באישור שלה זה משחק אבוד, לנסות לגרום לה להודות בפני אחרים שאני לא רשעית… זה יפרק הכל. אז העולם שהיא מכירה באמת יפסיק להיות הגיוני. היא תאשים אותי בהעמדת פנים. היא תשחק את משטרת המחשבות. היא צריכה שאני אהיה האויב.

אני מבינה את זה. אני יכולה לשאת את זה. מה שאני לא יכולה לסבול זה שאנשים אחרים, כמו רופאים, מטפלים ובעלי, אומרים לי שאני לא מספיק מנסה להיות אמא שלה ושזה שורש כל הצרות שלנו. זה תמיד חוזר לאמא.

בטח יש איזשהו תסריט כתוב לכולם, עם כל הכללים המנחים שלהם, ואני היחידה שמסרבת לקרוא אותו או לא מסוגלת לשנן את השורות.

בכל בוקר אני מתעוררת חולה, הלב שלי דופק ואני תוהה איך אעבור עוד יום של כישלון כאמא. זה התפקיד שלי, וזה הדבר היחיד שלגביו אני לא יכולה להעמיד פנים.