נזקי אידיאולוגית הטרנס*

הערת המחברת: המושג הנכון הוא אידיאולוגיית המגדר, אבל המילה מגדר כל הזמן משנה משמעויות ורבים לא מכירים את המושג. בכל מקרה הכוונה היא הנזקים של מסרים ופעולות אידיאולוגיים רעילים, לא התייחסות פרסונלית לאדם.

ראשית מהי אידיאולוגית המגדר? טענה בת מספר מסרים, שכל אחד מהם לא רק שגוי אלא גם רעיל:

1. טענה: לאדם יש חוץ ממין ביולוגי גם תחושות סובייקטיביות פנימיות בנוגע להאם הוא גבר או אישה או משהו אחר. על כך נשיב: לבני אדם יכולות להיות מגוון תחושות סובייקטיביות. לא ניתן למדוד אותן באופן אובייקטיבי, אלא רק לדווח מילולית על קיומן (שבהקשר של מין לא ברור בפני עצמו מה הוא, שכן מין הוא מציאות ביולוגית, לא סוג של תחושה או רגש). אך מדוע שקיומן יהיה רלוונטי עבור הזולת? אם גילו של אדם רלוונטי, מדוע שנתעניין בכך שמישהו מרגיש קטין, ולא בכך שגילו בפועל הוא חמישים? אם גובהו של אדם רלוונטי, מדוע שנתעניין בכך שלתחושתו הוא מטר תשעים אם בפועל הוא מטר שישים? אם משקלו של אדם רלוונטי, מדוע שנתעניין בזה שלתחושתו הוא משקל נוצה בזמן שבפועל הוא משקל כבד? אם מוצאו של אדם רלוונטי מדוע שנתעניין בזה שלתחושתו הוא אתיופי, אם בפועל הוא ממוצא פולני? לא רק שהתחושה הזו של “מגדר” לא קיימת אצל אנשים רבים, גם קיומה לא רלוונטי עבור זרים – היא הרי לא משנה דבר במציאות הביולוגית בפועל.
2. טענה: יש כאלו שאצלם התחושה הפנימית לא בהלימה עם המציאות וזה מצביע על כך שיש להם ‘נשמה של המין השני כלואה בגופם’ או ‘מוח של המין השני’ ובעצם הם ‘נולדו בגוף לא נכון’. על כך נשיב: האמונה ב’נשמות הפוכות’ ו’נשמות כלואות’ או ‘מוחות הפוכים’ היא אמונה מטאפיזית שאין לה שום ראיה מוחשית. אמנם זכותו של אדם להאמין בכל אמונה גם אם לדעת הזולת הינה ביזארית, אבל המסר הרעיל מתחיל בזה כשאומרים לאנשים ובפרט לילדים המושפעים בקלות ש’יש להם גוף לא נכון’. כך זה עובד בקרב ילדים וצעירים: אידיאולוגית המגדר עושה פתולוגיזציה להעדר קונפורמיות מגדרית. כלומר אם בן אוהב “דברים של בנות” זה מבחינתם סימן לזה שיש לו ‘נשמה של בת’ או ‘מוח של בת’, ו’גוף לא נכון’. אותו דבר על בת שאוהבת ‘דברים של בנים’: זה מבחינתם סימן לזה שיש לה ‘נשמה של בן’ או ‘מוח של בן’ ו’גוף לא נכון’. כלומר, על סמך סטראוטיפים רגרסיביים אומרים לילדים וצעירים שיש להם ‘גוף לא נכון’. מה שיסייע לפי אידיאולוגית המגדר ל’גוף לא נכון’ זה סירוס כימי ופיזי שלו, כבר כקטינים. אוכלוסיות אצלן יותר שכיחה העדר קונפורמיות מגדרית – הומואים ולסביות צעירים, צעירים על הרצף האוטיסטי, נערות – פגיעים יותר למסרים הרעילים של אידיאולוגית המגדר. בהתאמה, האוכלוסיות עם ייצוג יתר במרפאות המגדר הינם הומואים ולסביות צעירים, צעירים על הרצף האוטיסטי ונערות. התוצאה של המסרים הרעילים של האידיאולוגיה הזו היא מחד זינוק חסר תקדים תוך שנים ספורות בפניות למרפאות מגדר – בקרב נערות הזינוק הוא של אלפי אחוזים (!!). רק לפני שנים ספורות, ב2013, השכיחות של דיספוריה מגדרית שפורסמו בתנך הפסיכיאטרי DSM היה 1:10,000 אצל בנים ו- 1:30,000 אצל בנות. מצב נדיר ביותר, שכל המחקרים שבוצעו אי פעם בנושא הצביעו על כך שעבור רוב הילדים עם דיספוריה מגדרית בילדות הדיספוריה חולפת מעצמה לאחר גיל ההתבגרות. מה עושה אידיאולוגית המגדר? לא רק מגדילה את כמות הסובלים מדיספוריה מגדרית באמצעות הפתולוגיזציה של התנהגות לא קונפורמית מגדרית, אלא גם מעודדת שני צעדים שנמצאו מחקרית כמאיינים את סיכויי ההחלמה ממנה – בלוקרים (נמצא ש98% ממי שלוקח בלוקרים ממשיך להורמונים, דהיינו הדיספוריה נשמרת), ומעבר חברתי (נמצא שלמעלה מתשעים אחוז מהילדים שעשו מעבר חברתי עדין היו עם דיספוריה מגדרית לאחר חמש שנים, כלומר סיכויים גבוהים להחלמה מדיספוריה צומצמו לכדי אחוזים בודדים). הדחיפה של ילדים דרך מעבר חברתי משמר דיספוריה לסירוס כימי ופיזי רלוונטית במיוחד כשהממצאים מראים ששיא האובדנות מגיע כמה שנים לאחר המדיקליזציה שאידיאולוגיית המגדר מקדמת (מחקר האורך היחיד שבדק זאת מצא שכיחות של פי 19 באובדנות בפועל בהשוואה לאוכלוסיה הכללית מספר שנים לאחר המדיקליזציה) לצד ממצאים על פגיעה קשה בתוחלת החיים כתוצאה מההורמונים. הסירוס הכימי והפיזי שאידיאולוגית המגדר מקדמת מקצר חיים, פשוטו כמשמעו. מאידך ישנם כיום כבר עשרות אלפי משתתפים בקבוצות מתחרטים, רובן נשים צעירות, כרותות שדיים ורחם (גם מי שלא התכוונה לכרות את הרחם, לעיתים אין מנוס כי תופעת לוואי אפשרית אצל נשים מלקיחת טסטוסטרון הינה אטרופיה של הרחם), חלקם גברים הומוסקסואלים כרותי אשכים ופין, רבים נושאים עימם נזקים רפואיים בלתי הפיכים כתוצאה מסיבוכי ההורמונים גם אם הספיקו להתחרט לפני הכריתה.
3. טענה: מי שמרגיש את התחושות האלו, הסביבה חייבת לשתף איתו פעולה ואם הוא מעוניין בכך לתת כספי ציבור על מנת לסרס אותו כימית ופיזית, כי מי ש’גופו לא נכון’ זה או מדיקליזציה או מוות. על כך נשיב: כל הנזקים הפיזיים האיומים ומקצרי החיים האלו מקודמים בשם מסר שקרי של ‘האפשרויות הן מדיקליזציה או מוות’. אלו המסרים השקריים המניפולטיבים שמאיצים לפעול בבהילות ללא לעצור לחשוב לעומק – לא רק בסביבה, ולא רק בהורים, אלא גםבצעירים עצמם שקונים בטעות מסר שקרי שעליהם למהר לסרס עצמם כימית ופיזית, אחרת הם בסכנת התאבדות (קראתי עדויות מתחרטים שמספרים שזה חלק ממה ששכנע אותם למהר לעבור פרוצדורות מסרסות אלו). ראשית, בדיקה של אובדנות בפועל מראה שלמרבה המזל היא נדירה אצל ילדים ונוער עם דיספוריה מגדרית . המחקר היחיד שבדק אובדנות בפועל אצל ילדים ונוער עם דיספוריה מגדרית (אובדנות בפועל שניתן אכן לבדוק, להבדיל מדיווחים עצמיים בסקרים אנונימים באינטרנט שהניבו מספרים אסטרונומים שמצטטים אותם על אף העדר מהימנותם ובכך מטעים את הציבור) מצא אובדנות בפועל של 0.0003, דהיינו 0.03% מתוך אוכלוסיה של כ-15,000 ילדים ונוער עם דיספוריה מגדרית שפנו למרפאת מגדר (טביסטוק בבריטניה) על פני תקופה של 11 שנים, במספרים, התאבדו במצטבר במהלך קצת מעל לעשור, מכל הסיבות, 4 (ארבעה). לא 4 בשנה חלילה, 4 בכל ה11 השנים במצטבר, כשלא נמצא הבדל בין אלו שהתחילו טיפול ואלו שרק פנו והיו ברשימות המתנה. שלא נדבר על הנזקים החריפים וערעור הבטחון של ילדים כאשר מבוגרים מלמדים ילדים שאיום באובדנות משיג להם מה שירצו. שנית, שיא האובדנות כפי שציינו מגיע כמה שנים לאחר המדיקליזציה, פי 19 מהאוכלוסיה הכללית. כלומר, מדהירים את הילדים והצעירים לסירוס כימי ופיזי שבפועל מגביר משמעותית אובדנות כמה שנים לאחר מכן, אחרי ששלב האופוריה הראשונית חולף.
4. טענה: התחושה הפנימית הסובייקטיבית הזו צריכה לקבל עדיפות מבחינת חוק, תקנות ויחס החברה על פני המין הביולוגי. על כך נשיב: נשים וילדים נפגעים אנושות מחוקים ותקנות שמתעדפים טענות מגדר של גברים על פני מציאות ביולוגית. מדוע השימוש במושג של טענות מגדר? כי לא ניתן למדוד באופן אובייקטיבי תחושות ורגשות אלא רק לדווח מילולית על קיומן (שלא ברור בפני עצמו מה הוא, שכן מין הוא מציאות ביולוגית, לא סוג של תחושה או רגש) ויש מגוון מוטיבציות מדוע מבוגרים ובפרט גברים יטענו לתחושות ורגשות שאין להם בפועל. למשל אם זה נותן להם גישה לנשים וילדות במצבי עירום ופגיעות, באמצעות איפשור כניסתם למלתחות ציבוריות, מקלחות ציבוריות, כלא נשים, ספורט נשים, הסדרי שינה של נשים, טיפול אינטימי בנשים ועוד.

לסיכום, אפשר לרצות להיות המין השני, אפשר לטעון שמרגישים ששיכים למין השני, אפשר להעמיד פנים ששייכים למין השני, אבל רצונות, רגשות, ודמיונות אינם המציאות. יונקים אינם יכולים לשנות מין. בלבול בין דמיונות ורגשות ומציאות מוביל לסבל רגשי ופיזי עז, חיים שמתקצרים, ופגיעה בבטיחות ובפרטיות – בעיקר של נשים וילדים.