מאת דר’ טל קרויטורו
לאחרונה שמעתי קריאה ‘הקשיבו למתחרטים, הם אלו שהכי נפגעו מאידיאולוגית המגדר’, ואני רוצה להעיר/להאיר בנוגע לדפוס ששמתי לב אליו אחרי האזנה למאות רבות אם לא יותר מכך של מתחרטים בשנים האחרונות.
יש דברים בהם למתחרטי מעבר מגדרי יש גישה למידע ייחודי שאפשר לדעת רק מניסיון אישי או מלמידה ממי שהיה לו ניסיון אישי, ולזה כדאי והכרחי להקשיב ולהאזין.
למשל עד כמה מטפלים ‘מעגלים פינות’ בהפניה לסירוס כימי או ניתוחי כריתה.
על הפניה להורמונים או לניתוח תוך פגישות ספורות או תוך פגישה בודדת כולל דינמיקות כמו מרשם להורמונים על הפגישה הראשונה (מטופלים באים ללא כל רקע והכרות קודמת, ובאותו מפגש עוברים מאישור להורמונים להזרקת הורמונים) או דוכן לנתינת הפניה לניתוח ללא הכרות קודמת (בארה”ב היה גם תחקירן שתיזמן 22 דקות בלבד – אורכה של פגישה חד פעמית בזום ללא היכרות קודמת לפני מכתב הפניה לניתוח כריתת אשכים במימון מאושר).
על מטפלים שאומרים להורים של הסובלים מדיספוריה מגדרית, או לסובלים עצמם שאם הם לא יעשו את הסירוס והכריתות הם בסיכון מוגבר להתאבד (אין נתונים שתומכים בכך, ויש נתונים שתומכים בטענה ההפוכה).
על סביבה של מטפלים ושל אנשים קרובים שלא באמת עצרה ובדקה איתם מה באמת קורה.
על האהבה שמורעפת עליהם – כשפתאום מרגישים שייכים בבית הספר או באינטרנט כשמכריזים על זהות טרנסית, לעומת ההתנכלות והניכור ממי שהם חשבו שהם חבריהם, ברגע שמיידעים שבעצם הם מתחרטים- כשהם מגלים שהאהדה והתמיכה לא הייתה בהם כאנשים אלא בהם כחברים לכת המגדר ולכן חרטה מעלימה את ה”תמיכה” שמתחלפת בעוינות.
על נזקים שלא סיפרו להם על קיומם כלל או על מידת חומרתם של טיפולים שהוצגו בפניהם כ”הפיכים” או ככאלו “ללא מתחרטים”.
ועוד ועוד, יש להקשיב לחוויות שלהן ב-100%. בנושאים האלו, מי יודע טוב מהם?
לעומת זאת ישנם נושאים אחרים, לא חוויות אלא דעות של חלקם, בהם מה שמאד בולט זה לא רק שמדובר באלו שהכי נפגעו מכת המגדר, אלא גם אלו שהכי הושפעו וספגו את הרעיונות שלה – עד לכדי פגיעה פיזית בלתי הפיכה. להוציא את הרעיונות האלו שנשטפו פנימה במשך תקופה ארוכה, זה לא ‘זבנג וגרמנו’, זה הרבה פעמים כמו עוד ועוד קליפות שמתקלפות של אמונות שהוחדרו פנימה במשך שנים.
כך למשל נתקלתי ב:
א. מתחרטים שחושבים שלא צריך לכעוס או לתבוע את המטפלים כי הם לא באמת אשמים ‘הם עשו מה שרציתי, ומאד רציתי וביקשתי את זה בזמנו’. ודאי שרצית וודאי שביקשת, זה טבעי לאור החוויות הקשות שעברת, ושטיפת המוח שקיבלת. מה שלא טבעי זה שמטפל יפקיר אותך בכך שהוא לא יברר איתך לעומק מה הסיבה לרצון ולבקשה, מה הנזקים הרפואיים והנפשיים בכך, ויתייחס לנזקים מקצרי תוחלת חיים ומייצרי סיבוכים ונכויות כאילו ביקשת איזו הסרת שומה. הרבה מתחרטים עוברים תקופה מתמשכת של התפכחות שלא מגיעה בהכרח בו זמנית עם החרטה, אלא יכולה לבוא גם תקופה ארוכה אחרי החרטה, לפני שהם מתחילים לכעוס על ההפקרה הזו. לפני שמגיע שלב ה- “אני הייתי קטין/במצב נפשי לא טוב/במצוקה, למה לא הגנתם עליי?” זה יכול לקחת שנים. אז יש לשים לב לסוגיה הזו לפני שמאמצים את הטענה שהכל בסדר עם המטפלים.
ב. דיבורים בקרב מתחרטים של “נפש של אשה” ו”נפש של גבר” גם אחרי החרטה (למשל “יש לי נפש של אשה, אבל לא היו צריכים להשחית לי את הגוף כי אי אפשר בפועל להפוך את הגוף לגוף של אשה”). זכותו של כל אדם להאמין בכל מיני סיפורי נשמות/נפשות, אבל אין למתחרטים ידע יחודי בנושא. הם צריכים גם להיחשף לתכנים שיעזרו להם להשתחרר משטיפות המוח שעברו בנושא כדי שהעמדה תשתנה. ראיתי מתחרטים עוברים מ’יש לי נשמה של אשה’ ל’הייתי בן מאד נשי’ עם סיוע לחשיפה לתכנים שעוזרים להשתחרר משטיפות המוח שעברו. שטיפות המוח האלו על ‘נשמות כלואות’ ו’גוף לא נכון’ לא נעלמות מיידית רק כי אדם מתחרט על השחתת גופו. אז לשים לב לסוגיה הזו לפני שמאמצים טענות מתחרטים על ‘נשמות כלואות’ ו’גוף לא נכון’.
ג. דיבורים בקרב מתחרטים על האם יש כאלו שזה כן מתאים להם. הרבה מהם מתחילים עם העמדה של ‘יש כאלו שזה מתאים להם, לי פשוט זה לא מתאים’, וככל שהם נחשפים יותר לסיפורים, חלקם מגיעים למסקנה של ‘מה זה השקרים המטורפים ותעשיית הכריתות הזו’. למשל, כשהכרתי את סקוט ניוג’נט לפני כמה שנים כחברת פייסבוק, היא התחילה אז לדבר על הנזקים לילדים, אבל הטענה שלה הייתה ‘דיברתי עם הרבה מאד אנשים טרנסג’נדרים. למעלה מ-90% מתחרטים לפחות על חלק ממה שהם עשו, אבל יש מקרים נדירים בהם זה כן מתאים, ואני פשוט מקרה מאד נדיר שזה כן מתאים לו’. היום, לעומת זאת, היא אומרת ‘הייתי מטורפת על כל הראש שהאמנתי לשקרים האלו ולו לרגע’. הרבה מהמתחרטים מנסים לשרוד ברמה הפרטית ולא מתעמקים, או לא מעוניינים להתעמת, או מנסים לצמצם את העוינות כלפיהם באמצעות טענות מהסוג של ‘יש כאלו שזה כן מתאים להם’. חלקם משנים את דעתם ככל שהם יוצאים ממצב ההישרדות האישי האקוטי ומקשיבים לעוד ועוד מתחרטים. ולכן יש לשים לב לסוגיה הזו לפני שמאמצים טענות של מתחרטים על ‘יש כאלו שזה מתאים להם’.
ד. דיבורים בקרב מתחרטים בנוגע לאיזה שירותים/מלתחות צריכים להיכנס בעלי טענות מגדר – האם לפי המציאות (המין) או לפי התחושה/הרגש. מתחרטים זו לא קבוצה שיש לה ידע ייחודי הרלוונטי לעמדה בנושא, אלא אוכלוסיה שעברה שטיפת מוח מתמשכת, עד כדי הגעה לפגיעה פיזית קשה, עד כדי כך שהם שוכנעו כמה התחושה והרגש צריכים לקבל תיעדוף על פני המציאות הביולוגית. לוקח זמן להשתחרר משטיפת המוח הזו. אז יש לשים לב לסוגיה הזו לפני שמאמצים טענות של ‘צריך להשתמש במתקנים לא לפי מין אלא לפי מגדר’, אם יש מתחרטים שישמיעו עמדה זו.