מאת: ד”ר סטנלי גולדפרב וד”ר מרים גרוסמן
30 בינואר 2023, תרגום מאת נעמה עציץ
מקור: https://nypost.com/2023/01/30/even-progressive-europe-wont-go-as-far-as-america-in-child-transgender-treatments/
בתמונה: מחאה על חוק האוסר על ניתוחים “מאשררי מגדר” בקטינים, מחוץ לקפיטול במדינת יוטה ב-24 בינואר 2023.
מה יודעים האירופאים שהאליטה הרפואית האמריקאית לא לוקחת בחשבון או גרוע מכך, אפילו לא שוקלת? במדינות מערב וצפון אירופה ישנן לרוב מגבלות רבות יותר בכל הנוגע לטיפולי מגדר לילדים, כאשר לאחרונה כמה מדינות הפכו מגבילות במיוחד. עם זאת, אמריקה מתחזקת בעמדתה לגבי כמות ההתערבויות הרפואיות הפולשניות והבלתי הפיכות בקטינים, למעט מקרים חריגים ונדירים כמו מדינת יוטה, שאסרה בסוף השבוע על טיפולים אלה.
האשמה היא באידיאולוגיית המגדר הרדיקלית, המעוורת את עיניהם של פעילים אמריקאים אל מול המציאות הרפואית והצרכים האמיתיים של ילדים פגיעים.
הגישה האמריקאית של “אישרור מגדר” סוברת כי זהות מגדרית ניתנת להכרה כבר אצל פעוטות, קבועה ברגע שמכריזים עליה, ויש לבצע מעבר מגדרי רפואי קבוע בהקדם האפשרי. ההתעקשות להטיל ספק בהגדרה העצמית-מגדרית של קטין לפני התערבויות שהן לעיתים קרובות בלתי הפיכות גורמת נזק.
האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים אימצה מדיניות של אישרור בלבד/אישרור מוקדם מאז 2018 ורוב המדינות בארה”ב ממלאות אחר הנחיותיה למרות ביקורות העמיתים השליליות בכתבי עת.
תושבי מערב וצפון אירופה רואים בדרך כלל את האישרור, המוביל להתערבויות רפואיות נמהרות, כלא-אתי ומסוכן. בשלוש השנים האחרונות אנגליה, שוודיה ופינלנד נטשו במידה רבה את גישת אישרור המגדר לקטינים. במדינות אחרות כמו אירלנד ואיטליה ישנן דאגות אפילו עם גישות מגבילות יותר משל אמריקה. בסופו של דבר, המדינות המתקדמות ביותר באירופה הן שמרניות יותר ומתמקדות באופן ברור בביטחון הילדים.
הראיות תומכות בצורך בזהירות. קיימת סבירות גבוהה ביותר, שאושרה על ידי כמעט תריסר מחקרים, שחוסר התאמה מגדרית בילדות תיפתר מעצמה עד גיל ההתבגרות או הבגרות. העלייה הפתאומית בהזדהות טרנסג’נדרית בקרב נוער, ובייחוד בקרב נערות, התרחשה מהר מכדי שנספיק ללמוד אותה כראוי. עובדה זו הופכת אותה לתופעה חדשה מכדי שנוכל להבינה כמו שצריך ובוודאי מכדי שנוכל לבצע פעולות רפואיות בהקשרה.
בהתחשב במצב זה, מדינות אירופה נמנעות יותר ויותר מאישרור אוטומטי של הצהרות-עצמיות בקרב ילדים, תוך שהן מתנות טיפול פסיכותרפי ארוך טווח כתנאי מוקדם לטיפולי מגדר.
באמריקה לעומת זאת, מתעלמים מאבחונים וטיפולים פסיכולוגיים או שמקצרים אותם, והם מנוהלים על ידי מטפלים עם מטרה אחת: לאשרר את האבחנה העצמית של הילד. עם זאת, קיומן של בעיות בריאות הנפש תורם לעתים קרובות לתחושת אי-הנוחות של הילד עם המין שלו. למרות זאת, בעיות כמו חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה, מחשבות אובדניות, פגיעה עצמית ואוטיזם – לא עומדים בדרכם של ילדים לקבלת טיפולים שיגרמו להם לעיוותים ועיקור קבועים. ד”ר דיאנה טורדוף, המצוטטת לעתים קרובות כתומכת במתן הורמונים חוצי-מין לבני נוער, הודתה שבמרפאת המגדר של בית החולים לילדים בסיאטל, מטופלים הסובלים מ”דיכאון, חרדה או מחשבות אובדניות” לא מנועים מלקבל טיפול.
המצב בפועל של הגישה באירופה:
טיפולים מגדר הופכים יותר ויותר מחוץ לתחום, כאשר חלק מהמדינות מפסיקות לבצע אותם בכל המצבים מלבד במקרים נדירים או מחוץ למסגרת של ניסויים קליניים עם ביקורת קפדנית. באמריקה קיימות מעט הגבלות, אם בכלל, אפילו כשזה נוגע לילדים קטנים. קחו בחשבון שזה כולל חוסמי גיל התבגרות, הידועים כמפחיתים את צפיפות העצם ותורמים לאי פוריות, במקביל לאפשרות שהם מעכבים את ההתפתחות הקוגניטיבית. תרופות אלה נרשמות באופן נרחב למטופלים קטינים הנמצאים בשלב מוקדם ביותר של גיל ההתבגרות, אפילו בגיל 8.
בתמונה: מדינות אירופה בדרך כלל מגבילות יותר בהתרת טיפולי מגדר לילדים.
עם זאת, מספר גדל והולך של מדינות באירופה ממתינות עד שהמטופלים יגיעו לגיל 13 ודורשות טיפול פסיכולוגי. מועצת הבריאות והרווחה הלאומית של שבדיה קבעה שבלוקרים לעולם לא יירשמו לילדים למעט בניסויים קליניים ושהילדים חייבים להיות בני 12 לפחות. פינלנד ואנגליה מבצעות שינויים דומים.
ההבדל בולט אף יותר כאשר מדובר בהורמונים חוצי-מין הגורמים באופן כמעט מיידי לשינויים גופניים בלתי הפיכים ועלולים להוביל להפרעות בתפקוד המיני ולעקרות. הם עשויים גם לגרום לבעיות בריאות משמעותיות כמו שבץ מוחי, התקף לב וסרטן.
על פי סקירה שלנו של 11 מהמדינות הפרוגרסיביות ביותר במערב וצפון אירופה, ניתן לראות שמדינות אלה מגבילות רישום הורמונים חוצי-מין כמעט לחלוטין לפני גיל 16, ושוב, גם זה רק אחרי טיפולים פסיכותרפיים. ילדים אמריקאים יכולים לקבל הורמונים חוצי-מין בגיל 13 (ואף צעירים יותר כשזה במסגרת ניסויים קליניים).
ולבסוף, יש לנו ניתוחים “מאשררי מגדר” – ההליכים האגרסיביים והפולשניים ביותר. כל מדינה במערב וצפון אירופה שסקרנו, למעט מדינה אחת, אוסרת על ניתוח לפני גיל 16 או לרוב עד לפני גיל 18.
באמריקה תועדו מקרים של קטינים בני 12 שעברו ניתוחים. בעוד שרוב ההליכים בקטינים הם כריתת שד כפולה לנערות מתבגרות, מתועדים גם מקרים של ניתוח באיבר המין, כגון היפוך פין, לפעמים תוך שימוש ברקמה שהוסרה מהמעי הגס ליצירת פתח הדומה לנרתיק.
מדוע ילדים בשטוקהולם מוגנים מפני ההליכים הללו, אך ילדים בבוסטון אינם מוגנים?
הגישה שמתפתחת באירופה ראויה לתשומת לב רבה יותר, ובהתחשב במצב המחקרי לגבי הנושא, יש צורך בזהירות רבה יותר. מדינת יוטה מובילה בכך שהיא עוצרת במידה משמעותית טיפולי מגדר רפואיים בקטינים.
אבל הממסד הרפואי בארה”ב מסרב לזוז. במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי New England Journal of Medicine כינו את הרעיון של שימוש בפסיכותרפיה לטיפול במצוקה הקשורה למגדר “שערורייתי”, תוך ציון הצורך לדכא “הכחשת מדע” שכזו.
עם זאת, החנקת הדיון בנוגע להגנה על ילדים הוא העלבון האמיתי למדע והוא הסכנה האמיתית למטופלים הפגיעים הללו. מן הראוי שקובעי מדיניות אמריקאים ישקלו לנהוג בזהירות כמו אירופה וילכו בעקבות מדינת יוטה, לפני שתתרחש הקרבת ילדים נוספים על מזבח אידיאולוגיית המגדר.
ד”ר סטנלי גולדפרב הוא יו”ר הארגון Do No Harm (נ”ע: “אל תזיק”) וד”ר מרים גרוסמן, פסיכיאטרית ילדים ומתבגרים, היא חברה בכירה בארגון.