המכתב שלי למנתח שביצע את כריתת השד הכפולה שלי.

פרספקטיבה של טרנס לשעבר.

10 באוגוסט 2022, תרגום מאת נעמה עציץ

קישור למקור: https://pitt.substack.com/p/my-letter-to-the-surgeon-who-performed

זהו עותק של המכתב ששלחתי בדואר למנתח שביצע את כריתת השד הכפולה שלי, או “הניתוח העליון” שלי, כשהייתי בת 20. מכתב זה, הממוען כ”הודעה על ביטול מעבר מגדרי”, נשלח בדואר למנתח הפלסטי. כתבתי את המכתב הזה כדי להודיע ​​לרופא ולצוות שלו, שמטופלת לשעבר שלהם מתחרטת ב- 100% על הניתוח שבוצע בה, עברה מעבר חוזר וחיה כעת כנקבה ביולוגית ללא שדיים מתפקדים.

הקפדתי שהמכתב יהיה קצר ומנותק רגשית, ולמרות הרגשות הטראומטיים שלי בחיי הפרטיים סביב האובדן של העצמי שלי ושל חלקי גוף, ידעתי שזה חיוני לשמור על קור רוח ורציונליות בקביעת העובדות בנוגע למצבי. תיארתי כיצד הדיספוריה המגדרית שלי לא נרפאה על ידי הניתוח או המעבר הרפואי, אלא נפתרה במלואה תוך שנתיים באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מכיוון ש”הדיספוריה המגדרית” שלי הייתה במציאות הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת. תיארתי איך רק כעבור שנתיים, בגיל 22, הבנתי שהניתוח היה טעות ושלא קיבלתי טיפול נפשי מתאים כאשר עברתי את בדיקת הסף הנחוצה כביכול, שנדרשה לביצוע הניתוח .

היה חשוב לכלול זאת, מכיוון שלמרות שאני בספק שלמנתח קוסמטי שהקדיש את הקריירה שלו כולה לביצוע כריתות שד כפולות על נשים ונערות צעירות עד גיל 16 יהיה אכפת מהרווחה הנפשית של הלקוחות שלו, הוא מפרסם את העבודה שלו כשירות רפואי לגיטימי ומתעקש שהוא פועל על פי “סטנדרטים של טיפול WPATH”, הארגון המוביל של רפואת טרנס הדורש לפחות 2 מכתבי הפניה מאנשי מקצוע בבריאות הנפש כדי שמטופל יוכל לקבל אפשרות למעבר רפואי. הסטנדרטים של הטיפול דוגלים בבדיקה יסודית לגבי המצב הנפשי, ובחירת מטופלים מתאימים בלבד, שירוויחו באמת מהמעבר המגדרי.

זה היה קריטי להודיע ​​לרופא שבמקרה שלי התקנים לא התקיימו, שכן הטיפול הנפשי שקיבלתי ומכתבי ההפניה שאחריהם, התרשלו במתן הערכת מצבי הנפשי, ולכן, למעשה המרפאה שלו לא עמדה בסטנדרטים של WPATH לטיפול זה. יתרה מכך, מה שלא כללתי במכתב עקב רצון לשמור על האנונימיות שלי, היא העובדה ששוחחתי בגלוי על התאבדות עם הרופא במהלך הייעוץ שלנו, ועל תחושת אובדנות ביום הניתוח בפועל. ללא קשר למכתבי ההמלצה, הפגנתי בפני הרופא שלי מצב של אדם ללא יכולת של שיקול הדעת הדרוש לקבלת החלטה ניתוחית גדולה כזו, אבל הוא ביצע את הניתוח בכל זאת.

לאחר שכתבתי את דעותיי האישיות בנוגע לכך שהטיפול הזה לא היה אתי במקרה שלי, הודעתי לרופא שאני רחוקה מלהיות המטופלת לשעבר היחידה FTM (נ”ע: במעבר מנקבה לזכר) שמתחרטת על המעבר הרפואי. ציטטתי את מחקרה של ד”ר ליסה ליטמן על מבצעות מעבר חוזר המראה עד כמה גבוה הוא השיעור של הפרעות נפשיות שונות באוכלוסיית FTM, וכיצד הנושא הזה הוא לא רק טעות אישית, אלא תופעה נפוצה יותר ויותר. סגרתי את המכתב בקריאה לפעולה לרופא, לשקול מחדש את הפרקטיקה שלו, אותה הוא רואה כ’טיפול רפואי’ להפרעות נפשיות. ביקשתי ממנו באופן ישיר להתעמת עם המציאות לגבי כך שהוא מסיר שדיים של נשים צעירות ואפילו ילדות קטנות כדי לטפל בבעיות השוכנות בתודעה שלהן, ושאלתי אותו אם הוא באמת מאמין שזה משרת את השבועה הרפואית “אל תזיק”.

הסיפור שלי דומה להרבה מתחרטי מעבר מגדרי, שמשתפים בסיבות שבגללן הם הרגישו שהם צריכים לעבור מעבר חוזר. גדלתי על הספקטרום האוטיסטי, חוויתי התעללות מילולית, רגשית ופסיכו-סוציאלית מהמשפחה שגרמה לפוסט טראומה, דיכאון וחרדה. סבלתי מדיכאון חמור כתוצאה מבעיות תלות וחוסר ויסות הורמונלי בגלל שחלות פוליציסטיות, הרגשתי שונה באופן כרוני, הן כנערה, כאישה צעירה ואדם. סבלתי מקשיים ביחסים רומנטיים, יחסי מין וחברויות עקב טראומה לא מאובחנת. נאחזתי בדיספוריה המגדרית כגורם לרוב הקשיים שלי.

חיפשתי טיפול למצוקה הקשורה למגדר ולמדתי באינטרנט שהפתרון היחיד הוא לקבל את היותי טרנסג’נדר ולעבור לחיות בתור הומו. עקבתי אחר ההדרכה הרגילה של התהליך ל”ריפוי”. ראשית, מעבר חברתי ויציאה מהארון כ’א-בינארית’ וטרנסג’נדרית. שנית, קבלת הורמונים ממרפאת הסכמה מדעת, ללא הערכה של מצב בריאות הנפש או בדיקת סף. ולבסוף, ניתוח עליון, טקס המעבר הגדול ביותר עבור כת ה- FTM. 

במהלך התהליך הזה ראיתי רופאים רבים, פסיכיאטר ומטפלים, שאף אחד מהם לא הטיל ספק בזהותי (נ”ע: בזהות החדשה שאימצה לה) או בטראומות שלי ולא סיפק עזרה לבעיות הנפשיות המורכבות שלי. בדיוק מלאו לי 20, הייתי בוגרת טרייה של מחלקה פסיכיאטרית, שם אושפזתי בעקבות מחשבות אובדניות, ובייאושי קבעתי לי תור כדי לנסות ולרפא את הדיכאון באמצעות שינוי הגוף שלי בניתוח.

אין צורך בהסבר נוסף. הייתי בת 20, לא בוגרת מבחינה התפתחותית, חולה נפשית, אובדנית, פוסט טראומטית, ולא במצב הכרה רציונלי. ובכל זאת, מערכת בריאות הנפש לא הצליחה לספק את השירות הראוי. הרופא שלי ומנתחים קוסמטיים אחרים, קפצו ברעב על ההזדמנות להרוויח מניתוח בשר טרי בשוק המערב הפרוע הבלתי מבוקר הזה שנקרא “רפואה מגדרית”.

אני חולקת את המכתב הזה איתכם כדי להראות את ההשלכות האמיתיות של תעמולה טרנס-רפואית, ואת ההשלכות שהצעירים והילדים שלנו מתמודדים איתם. פעם אחרונה שבדקתי; הרופא שלי מנתח בנות מגיל 16. 

עשיתי את חשבון הנפש שלי, חוויתי אבל, עברתי טיפול נרחב והענשתי את עצמי על הטעויות שלי בילדות, אבל נרפאתי מספיק כדי להתקדם אל עבר סליחה עצמית, קבלה ושמירה אדוקה על מסגרת השלווה שלי, השפיות ותהליך הריפוי שלי. לא סיפקתי כתובת שולח במכתב ששלחתי, מכיוון שלא רציתי לסבול תירוצים או התכתבויות שיימינג.

המכתב עודנו קריאה מצד הנשים הצעירות של תנועת הדיטרנס (נ”ע: הטרנסים לשעבר) לתמוך בטיפול רפואי טוב יותר, ללא רצון בפייסנות או התנצלויות חסרות טעם. אני לא מתיימרת לדבר בשם אף אחד אחר, אבל לצערי אני מעריכה שהסיפור שלי זהה לסיפורן של אינספור בנות אחרות, ואני מקווה ששיתוף זה יעזור להן איכשהו להחלים, או אף למעלה מזה – למנוע את הצורך שלהן בריפוי.

____________________________________________________________________________

לכבוד ד”ר XXXX וצוות המטפלים שביצעו את הניתוח העליון היקרים,

אני מטופלת לשעבר שביצעתם עליה כריתת שד כפולה בשנת 2017 כשהייתי בת 20. אני כותבת כדי להודיע ​​לך ולמשרד שלך שעברתי מעבר מגדרי חוזר, אני לא מזדהה עוד כגבר/טרנסג’נדר וחזרתי לחיות באופן מלא במין הביולוגי שלי כאשה. אני רוצה להודיע ​​לך שאני מתחרטת לחלוטין על הניתוח להסרת השדיים. התסמינים של הדיספוריה המגדרית שלי היו תוצאה של פוסט טראומה מורכבת כתוצאה מהתעללות בילדות, והזהות הטרנסג’נדרית שלי הייתה מנגנון בלתי מסתגל להתמודדות עם מציאות של טראומה.

פתרתי באופן מלא את תחושותי בנוגע לדיספוריה מגדרית באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ואני רואה בניתוח ובמעבר המגדרי פתרון פלצבו שנתן לי רק תקוות שווא להרגשה טובה יותר עם עצמי. אני מתחרטת ב- 100% על התוצאה הניתוחית בגוף שלי ומתגעגעת לשדיים הבריאים שלי. הייתי בת 20 כשהייתי במשבר הזהות שלי ועברתי מעבר חוזר שנתיים אחר כך, בגיל 22. אני מאמינה שלא עברתי בדיקה נאותה בנוגע למצבי הנפשי על ידי הפסיכיאטרים שכתבו את מכתבי ההמלצה לניתוח, מכיוון שהם אמרו שאני יציבה נפשית בזמן שהייתי אובדנית והפגנתי תסמינים של פוסט טראומה לא מאובחנת.

מצאתי ריפוי וקהילה באוכלוסיה המקוונת של נשים אחרות שעברו את המעבר החוזר והן עם חוויות דומות של טראומה. אני רוצה להודיע ​​לך שאני לא מאמינה שהסרת חזה של נשים צעירות, במיוחד קטינות, היא אתית מבחינה רפואית, בהתחשב בשיעורים החמורים של בעיות בריאות נפש נלוות באוכלוסיית FTM. אני לא מאמינה שהייתי יציבה או בשלה בגיל 20 למעבר מגדרי ואני לא חושבת שילדה קטינה מתחת לגיל 18, בשום נסיבות, תהיה יציבה או בשלה להסכים להסרת שדיה.

יש מספר עולה של מקרי ביטול מעבר מגדרי בדיוק כמו שלי, כפי שמעיד הגידול המהיר של סיפורי דיטרנס (נ”ע: טרנסים לשעבר) ביוטיוב וב- Subreddit r/detrans. היה גם מחקר שנערך לאחרונה על ידי ליסה ליטמן ב-littmanresearch.com על דטרנזיציה (נ”ע: מעבר מגדרי חוזר) שמראה כי 60% מהטרנסים לשעבר שהשתתפו במחקר, עברו מעבר מגדרי בגלל מצב נפשי וטראומה, ו-25% בגלל היותם לסבית או הומו.

אני מבקשת מכם להתייחס לסיפור שלי ולסיפורים של אחרים כחלק מחובתכם האתית כאנשי מקצוע, קודם כל לא להזיק, ולשקול מחדש את השאלה האם הסרת שדיים בריאים של נשים וילדות כדי שיוכלו להעמיד פנים שהן גברים  גורמת נזק פיזי או נפשי.

המטופלת שלכם, לורה.