מאת שרית שץ. המקור כאן.
במשך קרוב ל-40 שנה טיפלתי בבני אדם מכל הגילאים, עם בעיות בריאות גופניות ונפשיות גם יחד.
אחד מתחומי ההתמחות שלי היה הפרעות אכילה כשהמודעות להפרעות אכילה הייתה עדיין בחיתוליה.
תחום נוסף בו התמחיתי והוא מאוד רלוונטי למגפת הפרעות הזהות מגדרית הוא מה שנקרא “אבחון קהילתי” שמשמעותו אבחון בעיות בריאות נפשיות וגופניות גם יחד, בקבוצות שונות מובחנות בעלות מאפיינים משותפים, בקהילה.
אם הייתי צריכה לקחת איתי דבר אחד מכל הניסיון הרב שצברתי במהלך השנים, הייתי אומרת:
הקשיבו קשב רב למטופל, כי הוא זה שמספר את סיפורו. הוא זה שאומר למטפלים מה בדיוק הבעיה שלו. בין אם מדובר בבעיה גופנית ובין אם מדובר בבעיה נפשית.
לכן, אחד הדברים בהם התעמקתי בשנה האחרונה הוא להקשיב קשב רב ל”מתחרטי מעבר מגדרי” מכל העולם.
ומדוע מכל העולם?
מכיוון שניתן לקבוע נטייה או מאפיינים משותפים בקרב אוכלוסייה מסוימת, אך ורק אם נערך איסוף נתונים שאיננו תלוי מיקום גאוגרפי או מרכז טיפולי.
המחקרים האמינים ביותר הם אותם מחקרים המבוססים על קבוצות מחקר רב-תרבותיות, “רב-מרכזיות” ועריכת השוואה ביניהן.
לכן הקשבתי בשנה האחרונה למאות אם לא יותר, סיפורים מסמרי שיער ממש, של “מתחרטי מעבר מגדרי” ומצאתי הרבה מאוד קווים משותפים ביניהם.
הנה רק כמה מהם:
1. המטופלים עצמם! מגדירים את בעייתם כ”מחלת נפש” לכל דבר ועניין. לא רק זאת, רבים מהם למשל סובלים מאוטיזם בלתי מאובחן. כך למדתי מאחד הסיפורים למשל, כיצד אב פשוט הציל את בנו ממלתעות “הטיפול המאשרר”. ברגע שנעשתה לו אבחנה של אוטיזם (בתפקוד יחסית גבוה) הוא קיבל את הטיפול הנכון והדיספוריה נעלמה כלא הייתה.
2. המטופלים עצמם יוצאים כנגד משפטי תעמולה של ארגוני הטרנסים, כמו “גבר בגוף אישה” או “ילד טרנס או ילד מת”. “זה בולשיט” , הם טוענים ובצדק רב.
3. כל! המתחרטים הגיעו לטיפול מכיוון שהם היו שרויים בסבל קיומי כבד מנשוא שאין לו כל קשר ל”מגדר”. הטיפול הוצע להם כ”פתרון קסם” לבעיותיהם. לכן רבים מהאומללים עברו משלב לשלב כאשר השלב הקודם לא הפיק את התוצאה הרצויה שהיא הקלה בסבל. נהפוך הוא. לאחר אופוריה זמנית המאפיינת את תחילתו של כל שלב, החבטה לקרקע המציאות קשה מנשוא, מוסיפה על הסבל הקיים ומחמירה את מצבם. כולל מחשבות אובדניות. אלה נעשות חמורות יותר לאחר הטיפול המאשרר מאשר לפניו.
4. לרשתות החברתיות ולכן גם להעתקת תסמינים (אותה אנחנו מכירים גם מהפרעות אכילה) תרומה מכרעת להתפשטותה של מגפת הדיספוריה המגדרית.
5. אין “מתחרט” שלא עבר טראומת ילדות קשה, החל מהתעללות גופנית, נפשית ומינית ועד משפחות אומנה ומוסדות. אותן טראומות הן הקרקע שהצמיחה בעבר הפרעות אכילה ואילו היום היא מצמיחה “דיספוריה מגדרית”. אותה גברת בשינוי אדרת על פי רוח התקופה.
6. רבים מהמתחרטים סבלו במקביל גם מהפרעות אכילה ובעיות פסיכיאטריות רבות נוספות, שלא קיבלו שום!! התייחסות טיפולית במסגרת “הטיפול המאשרר”.
7. החלק הארי של “המתחרטים” קיבל אבחנה של “דיספוריה מגדרית” ללא קליטה ראויה שעומדת במבחן כלשהו של טיפול. הממוצע הוא פגישה של שעה אחת בלבד. יתרה מזאת, לאחר שדחפו להם את ההורמונים, אין שום!! מעקב על ידי רופא.
8. מסיפוריהם של מתחרטים רבים ניתן להגיע למסקנה ש”הטיפול המאשרר” ניכפה עליהם במניפולציות בלתי נתפסות עד כדי פשע, תוך ניצול מצבם הרגיש והפגיע.
9. מטפלים רבים אינם מצויים כלל!! בגוף המחקרי הדל העוסק בהפרעות זהות מגדרית. כפי שניתן לראות בשיחה המוקלטת המצורפת. “היא קראה כמה תקצירים”. יתרה מזאת, המטופלים עצמם מצויים במחקרים הרבה יותר מהמטפלים.
10. אף אחד לא מספר למטופלים ו/או להוריהם על תופעות הלוואי הקשות כתוצאה מקבלת הורמונים של המין הנגדי, והן רבות מספור, לכן לא אפרט אותן כאן. אך אזכיר למשל שגברים המקבלים אסטרוגן כי הם מרגישים “אישה בגוף של גבר”, לוקים בהמשך במחלות אוטואימוניות קשות המאפיינות נשים, כמו בעיות עוריות קשות ועד זאבת אדמונית (לופוס).
אנסה בעתיד לכתוב מאמר מורחב על המסקנות שלי.
אך השורה התחתונה היא שהרפואה ומקצועות הטיפול מבצעים פשעים חמורים ממניעים פוליטיים טהורים, תוך ניצול מצבם של ילדים, בני נוער וצעירים פגיעים, כפי שבוצעו בתקופות אפלות בהיסטוריה האנושית.
ממליצה מאוד להקשיב לבחור שהקליט שיחה בינו לבין המטפלת שלו.
הוא זועם, סובל ומרגיש מרומה ואילו היא….”אתה רוצה לדבר על זה?”. שום התייחסות עניינית לדבריו הנוקבים.
כל המתחרטים אומרים כמעט ללא יוצא מן הכלל את המשפט הבא בוריאציות שונות: במקום לסייע לנו בטיפול להתחבר באופן בריא למי שאנחנו הם מחזקים את ההזייה או את הדלוזיה שלנו. הם לא מגנים עלינו מפני עצמנו ומפני החברה.
היום שמעתי סיפור של מתחרט מגבר לאישה לגבר: כשיצאתי מהארון כטרנסית, כולם בעבודה היללו ושבחו אותי ואף קיבלתי קידום בעבודה. כשהחלטתי להתחרט, כולם הפנו לי גב.
כך החברה מתגמלת פתולוגיה ויוצרת סנקציות כאשר מישהו מהטרנסים מנסה להיות הוא עצמו באמת ולא כסיסמת תעמולה.