סגירת מרפאת המגדר טביסטוק הייתה צעד נכון

סגירת מרפאת המגדר טביסטוק הייתה צעד נכון

מדובר בזכויות הילדים

המקור כאן. תרגום מאת נטע לאור.

ישנן סיבות רבות לכך שהנושא, שלעיתים מתייחסים אליו באופן לא מדוייק כ-״נושא הטראנסים״ הוא חשוב. סיבה אחת לכך שהשם אינו מדויק היא שההחלטה ״בענייני הטראנס״ מוחקת את נקודת המבט הלגיטימית של נשים רבות (כמו גם גברים) ובכך היא בעצם כשל פוליטי- מדובר בהתעלמות גורפת על ידי יחידים וגופים מקבלי החלטות, אשר בו זמנית מעדיפים קבוצות עם תעמולה כבדה שהן לא נטולות אינטרסים.

סיבה נוספת היא כשל מערכתי של הממשלה- גופים ציבוריים כשלו בנושאים מהותיים של רווחת הציבור, כשבאופן לא אחראי הם נהו אחר אג׳נדה סובייקטיבית של קבוצות בעלות אינטרס במקום לאסוף נתונים ולהתייחס לראיות ועדויות אובייקטיביות.

אם לחדד- מדובר בכך שמשרדי ממשלה בחרו לנהל החלטות והכרעות תוך הסתמכות על תחושות וטענות בעוד שתפקידם להכריע על סמך עובדות. בהתרחשות הזו, שאיפות פרטיות ורצונות אישיים הפכו למכתיבי מציאות. יתרה מכך, אנשים שהטילו ספק בהתנהלות הזו הונחו להמנע מלעשות זאת, חלקם נענשו בידי החברות והארגונים שבחרו לדבוק במסע התעמולה של האג׳נדה ולתעדף זאת מעל טובת הציבור.

מהנושאים הכאובים של ההתרחשות הזו הוא הפניית ילדים לתהליכים רפואיים עקב חווית התלבטות שהם חווים לגבי זהותם המגדרית. במהלך השנים האחרונות, חלה עליה חדה במספר הילדים שהגיעו להתייעצות וקיבלו הפניות לטיפולים במערכת הרפואה הציבורית. במקביל אף חלה עלייה במספר הילדים שממתינים לטיפול רפואי בשאלת מגדרם. הקליניקה המרכזית באנגליה לטיפולים אלו היא המחלקה לזהות מגדרית והתפתחות של קרן טביסטוק ופורטמן שבלונדון. ליתר דיוק זה היה היעד המרכזי, וכעת הורו לסגור את המרכז לזהות מגדרית. ראו עוד כאן.

הוראת הסגירה ניתנה לאחר שהתקבל הדו״ח האחרון של רופאת הילדים הבכירה הילארי קאס. לכל הפחות ניתן לתאר את ממצאי הדו״ח שבחן את מדיניות המערכת הרפואית הציבורית לגבי שירותי מגדר לילדים, כממצאים מרשיעים. הסיבה שמרפאת המגדר לנוער נסגרה היא שלאורך השנים הם ערכו טיפולים התערבותיים בתפקודי הגוף, כולל טיפולים בלתי הפיכים, לילדים מאוכלוסיה פגיעה. לעיתים הטיפול כלל שימוש בחומרים שתוצאות הלוואי שלהם לא נהירות (לילדים, הוריהם ולצוות) ובמקביל, לא נאספו נתונים ולא נערך תיעוד או מעקב אחרי הבריאות הפיזית והרגשית של אותם ילדים שקיבלו את הטיפולים.

בנוסף לדו״ח של קאס שהוא אינו הראשון שהצביע על כשלים אלו, התריעה גם הועדה-לאיכות-הטיפול לגבי ההתנהלות הלקויה ובמקביל, עובדים מתוך המערכת דיווחו לגבי התרחשויות מדאיגות שנחשפו אליהן בשטח. החששות החמורים לגבי ההתרחשות הצטברו ממקורות שונים ועיתונאים חוקרים כתבו על כך.

באיזה עוד הקשר נמנעו לזמן כה ארוך הרשויות הרפואיות, הממשלה והפוליטיקאים מלהתערב ולהגיב?

העיתונאית החוקרת מטעם הטיימס, לוסי בנרמן, פרסמה לפני יותר משלוש שנים דיווחים מטרידים מאוד החושפים את הבעייתיות והכשלים בהתנהלות של שירותי המחלקה להתפתחות מגדרית. לאחר אותם פרסומים טענתי בפרהסיה שעל הממשלה היה להתערב ולפתוח בחקירה ולהתייחס להצטברות הראיות המטרידות.

אולם עד עכשיו לא נפתחה בנושא הזה חקירה. נכון שהייתה תהודה טובה לדו״ח של דוקטור קאס החושף את ההתנהלות הבעייתית במתן טיפולי מגדר לילדים צעירים ומבחינה זו הדו״ח עשה עבודה טובה. אני ממשיך לקוות שהפרלמנט יתעורר למלא את תפקידו- ליצור מערכת שתשגיח מקרוב על התהליכים והטיפולים המדוברים.

בואו נבחן את אחד מהממצאים של הדו״ח של קאס. מדובר בנתינת חסמי התבגרות מינית (בלוקרים) לילדים מבולבלי זהות-מגדרית – לעיתים עוד בגילאי טרום-התבגרות. נטילת חומרים מסוג זה יוצרת עיכוב, ולעיתים מניעה, של תהליך ההתפתחות המינית בגוף המתרחש בגיל ההתבגרות. ההסבר הרשמי לכך הוא ש״קונים זמן״ בטרם החלה ההתפתחות המינית בגופם של הילדים – זמן להתלבט בקשר לזהותם המגדרית ולהחליט – האם ברצונם לשנות מגדר. כמו כן, לגבי ילדים שהגוף שלהם כבר החל להתפתח והם חשים בלבול, מבוכה ומתח מתהליך ההבשלה הפיזיולוגי- גם ילדים אלו ״ירכשו זמן״- מבחינה זו שהעיכוב בתהליכים יאפשר להם לעשות בירור רגשי ב״פסק זמן״ מהמתרחש בגוף.

זה מכבר שהטיפולים האלו מעוררים חילוקי-דעות עזים בין אנשי-אקדמיה, כמו גם מובילי דעה ועיתונאים, שלאורך מספר שנים טוענים שמשום שאין עדיין נתונים לכאן ולכאן לגבי נזקים אפשריים ותופעות לוואי לטווח הרחוק- בהקשר של נטילת מעכבי התפתחות הפיזיולוגית-המינית בטרם גיל ההתבגרות- הריי שמדובר בניסוי על ילדים. הטענות האלו ״טואטאו״ הצידה ללא מענה בידי מחלקת-השירות-להתפתחות-מגדרית על הגיבוי התעמולתי שהם מקבלים, לאורך שנים, מאותם ארגוני-צדקה שתומכים בהם. מנגד הם טוענים שהאפקט שמייצרים מעכבי-ההתפתחות בטרם ההתבגרות הוא הפיך ונטילתם מצויינת לרווחה הפיזית-מנטלית של המטופלים ושאין ממה לחשוש.

לא רק זאת- אלא שהם מסגרו את החששות שהובעו לאורך השנים, לגבי איכות ורמת הבטיחות של הנוהל הרפואי שניתן לילדים כ- ״חששות לכאורה״- שמדובר לכאורה בדעה קדומה ואולי אפילו אידיאולוגיה במסווה של חששות. (יום אחד בעתיד כשאתפנה לכך, אקדיש כנראה זמן מיוחד להתייחס לתגובת הנגד שהפיצו שכירים של טביסטוק כמענה להעלאת הספקות לתהליכים שננקטו- תגובה שעשויה בעיקר מהטחת עלבונות נפשעים חסרי-בסיס).

בהקשר זה של חילוקי הדעות בחרתי לצטט מהדו״ח של קאס:

כפי שציינתי בדו״ח הביניים, נמצא פער גדול וכן חסר בנתונים ביחס לחסמי-ההתפתחות-המינית וזאת בנוסף לאי-בהירות עקרונית באשר לשאלה- האם עצם נטילת חסמי-התפתחות-מינית מהווה גורם המשפיע על ההחלטה למעבר-מגדר או שמדובר אכן בהשהיה ו- ״קניית זמן״ בטרם החלטה… המדע לא מבין לאשורו את התפקיד שממלאים הורמוני-המין כמניע וזרז של תהליך התפתחות המיניות- כמו גם את חלקם של ההורמנים הנ״ל בהתפתחות הזהות-המינית ואישיות המגדר, ולכן אין בידינו כלים לנתח ולהבין את ההשפעה של חסימת הורמוני-המין על תהליך זה המוביל להתבגרות המינית. אין לנו שום דרך מדעית אם כך- להחליט שחסימת הורמוני-המין אכן מהווה מנגנון השהייה- ״קניית זמן״- או שמדובר בהתערבות פיזיולוגית בתהליך בשלות האישיות המינית באופן משמעותי- ולכן נטילת החסמים היא עם פוטנציאל השפעה מכרעת על ההחלטה עצמה- שאינה משום ״קניית זמן״ נייטרלית.

במילים אחרות- תנו לי לחדד- מדובר בכך שמערכת הבריאות הציבורית הנפיקה ״טיפול״ בנטילת חומרים, לילדים מעורערים כמו גם חסרי ביטחון לגבי מיניותם- חומרים שאין לנו מידע לגבי יעילותם- לטפל במצוקה מצד אחד, אך בנוסף, אין שום נתונים לגבי האם הטיפול לא מחמיר בעצם את המצב או מתערב באופן שמעכב את יכולת ההחלמה ובכך מגביר את הסבל (והיקף התופעה). כל זאת בנוסף לחשש לקיומה של סכנה, שאין בממצאים הקיימים מידע שיכול לבטלה- שנטילת החומרים עלולה ליצור מצב בלתי הפיך לילדים. הממצאים שנאספו מורים על כך שחסמי התפתחות-מינית עלולים בעצם להביא לתוצאה ההפוכה מהמטרה לשמה הם ניתנים- דבר הגרוע לפני עצמו אך קאס מוסיפה עליו ש:

דבר מדאיג נוסף הוא שאלת תפקידם של הורמוני-גיל-ההתבגרות בתהליך המתניע את מעגל החיווט הניורולוגי אשר בבסיס תפקודי העל – מדובר בעצם בחלון התפתחותי. (למשל- הבשלת איזורי המוח האחראים על יכולת תכנון, יכולת להכריע החלטות ויכולת השיפוט). במקרה כזה, נטילת החסמים עלולה לחבל באופן זמני או מוחלט בהתבגרות המוח. לא ניתן לשלול שנטילת החסמים יוצרת שיבוש בתהליך בו מתפתחים כישורי הכרעה וביצוע החלטות- עקב העיכוב ההתפתחותי בבניית מסוגלות מהסוג שמתקשר להכלת מורכבות ( בין השאר בתהליך ביצוע החלטות), וזאת, בנוסף לסוגיית תוצאות-הלוואי על התפקוד הנוירו-פסיכולוגי. מדובר בסיכון שאין להתעלם ממנו- שנטילת חסמים מתערבת ביכולת ההתפתחותית הנדרשת להכרעה במצבים מורכבים. הפרעה כזו בהתפתחות משבשת ביכולת להחליט בסוגיה מורכבת הכוללת שקלול סיכונים והתייחסות להשלכות בטווח הרחוק.

אכן, מתוך הבירור הפנימי במערכת הרפואה הציבורית עלה שילדים קיבלו חומרים שעלולים לפגוע בהתפתחות המוחית באופן המשבש ביכולתם להכריע בסוגיות מורכבות. החומרים שהילדים נטלו עלולים לגרום לפגיעה (הפיכה או שלא) בתיפקוד המנטלי של הילדים.

בימים אלו דר’ קאס מציעה שמערכת הרפואה הציבורית תערוך מחקר מעמיק לגבי השימוש בחסמים- וזאת לאחר שנים שרשמו אותם לילדים. במילים אחרות- כעת כשהשור ברח מהרפת והתנגש בעוצמה בקיר לבנים, מישהו העלה את הרעיון שאולי היה כדאיי לסגור את הדלת ברפת.

שאלות חמורות סבר עולות מההתרחשות, הנה שתיים מהן:

  • אם לוקחים בחשבון את חומרת החששות שהועלו לגבי הנזקים בשימוש בחסמים מצד אחד ואת העובדה שאין נתונים התומכים ביעילותם מצד שני- מדוע עבר זמן כה ארוך להכיר באופן רשמי בחששות ובסיכונים אלו?
  • והאם הרשויות המעורבות, ביניהן הממשלה, הרפואה והפוליטיקה בכלל – שהיו איטיות מאוד בתגובה ובהתערבות לטובת הילדים- האם בכל הקשר אחר היו ממתינים זמן כה רב ללא תגובה, מענה והתערבות?