מאת לורה, טרנסית לשעבר. המצגת שלה מכנס יום המודעות לטרנסים לשעבר -Detrans של Genspect
14 במרץ 2022, תרגום מאת נעמה עציץ.
קישור למקור: https://funkypsyche.substack.com/p/how-ptsd-can-mimic-gender-dysphoria
סיבה חשובה לכך שאנשים צעירים נוהרים למעבר מגדרי ושלא מדברים עליה מספיק אבל מהווה אחת הבעיות העיקריות בבריאות הנפש בקרב אוכלוסיית הטרנסג’נדרים כיום, היא טראומת ילדות. טראומת ילדות יכולה להתבטא בדרכים שונות הכוללות א-מיניות או משיכה מינית מועטה, חוויות ילדות שליליות, פוסט טראומה או פוסט טראומה מורכבת.
אני, שגדלתי עם התעללות פסיכולוגית/רגשית בילדות וחוויות ילדות שליליות אחרות, התפתחות של בעיות זהות מגדריות והיותי טרנסג’נדר, היו רק חלק מתוך מנגנוני התמודדות רבים של אי-הסתגלות, באמצעותם התמודדתי עם טראומה בלתי מאובחנת ובעיות בריאות הנפש. לאחר הזדהותי כטרנס במשך 5 שנים, מגיל 18-22, אובחנתי לבסוף עם פוסט טראומה והבנתי שטראומה יכולה להסביר את כל הבעיות המגדריות שלי, במקום “דיספוריה מגדרית”. הבנתי שכל המעבר המגדרי היה דרך מוטעית בניסיון להשתחרר ממצב טראומטי של גוף ונפש.
תסמינים רבים של פוסט טראומה או פוסט טראומה מורכבת, חופפים להפרעות זהות מגדריות ובעיות נפשיות אחרות, כגון:
- שנאה עצמית
- מחשבות אובססיביות כפייתיות סביב הגוף
- בלבול בנוגע למיניות ואינטימיות
- אי יציבות לגבי תחושת העצמי והזהות
- ערנות יתר וחרדה לגבי האופן שבו אחרים תופסים אותך
- הרגשה עמוקה של חוסר הבנה, כאילו משהו לא בסדר איתך מבלי להבין בדיוק למה
- שימוש בפנטזיה כצורה של בריחה מהמציאות הכואבת
- ניתוק מהעצמי
- הרגשת חוסר ביטחון בגוף הפיזי שלך
- שימוש בשינוי גוף או ביטוי עצמי קיצוני כדרך שליטה
- דיכאון חמור
- חרדה כללית וחברתית
- תחושה מתמשכת של ריקנות, אבל או אובדן עצמי וזהות; תחושה של אי-שלמות
- מחשבות אובדניות
- פגיעה עצמית
- שימוש בסמים
- בעיות תלות
- בעיות הקשורות לבני אותו המין
- היפרסקסואליות (מיניות יתר) או א-סקסואליות (א-מיני)
- אידיאליזציה של בני המין השני על כך שאין להם את הבעיות שיש לך
- רומנטיזציה של אחרים, במיוחד אובייקטים רומנטיים ומיניים (תלות)
- הרגעה עצמית באמצעות אסטרטגיות התמודדות חסרות מודעות, כמו אכילה, שינה, שימוש באינטרנט, פורנו ואוננות וסמים/תרופות (כולל הורמונים חוצי מין)
- הפרעות אכילה ואובססיה לגבי מבנה גוף/גודל/שרירים
- ביקורתיות עצמית מתמדת
- חשיבה דיכוטומית של שחור ולבן, עיוותים קוגניטיביים, חשיבה לא רציונלית
- מחשבות פולשניות
- ילדותית או השקפה ילדותית על העולם
- דחף קיצוני לברוח מהגוף ומהעצמי ולהפוך למישהו אחר
- תחושת זרות, לא אנושיות, תת-אנושיות, חוסר ערך במי שאתה, תחושת השפלה, בושה, שאתה לא בסדר, שאתה שבור ללא תקנה
היו לי את כל הבעיות הללו. אף אחת מהן לא טופלה כראוי במסגרת טיפולית או במקומות אחרים, בזמן שהתחלתי לחוות בעיות מגדריות, כולל כאשר קיבלתי טסטוסטרון חינם ועברתי כריתת שד כפולה בגיל 20. זה נראה ברור בדיעבד שהזהות הטרנסית שלי נבעה כולה מטראומה, אבל באותו הזמן, הייתי חולה מכדי להבין את המציאות והייתי נואשת להקל על הסבל שלי. אף אחד מסביבי לא ידע להתנהל טוב יותר או איך לעזור, כולל אנשי המקצוע הרפואיים שחתמו כלאחר יד וניהלו את המעבר הרפואי שלי. ברגע שהבנתי בגיל 22 שיש לי פוסט טראומה, עזבתי את המעבר המגדרי מיד לאחר מכן, ואז נאלצתי להתמודד עם הצער והטראומה של המעבר, עם משבר הזהות ובנוסף להכל גם עם הניתוח.
מאז שהגעתי אל נתיב הריפוי הנכון לי ועברתי עיבוד של בעיות מילדותי, אני רואה בבירור כיצד כאדם צעיר, אובדני ובטראומה – טעיתי לחשוב שאולי אני צריכה או יכולה להיות הומוסקסואל טרנס במקום הילדה החולה נפשית שהייתי בפנים.
האובססיה להיות גבר הומוסקסואל, נגרמה בחלקה מהתלות חסרת הביטחון שיצרתי כלפי גברים כתוצאה מהתעללות בילדות, וכתוצאה מהדפוס אליו נמשכתי בנוגע להתקבעות על גברים הומוסקסואלים שהיו דמויות גבריות לא זמינות שלא יכולות לאהוב אותי. ההרגשה שאני לא מקובלת ובלתי אהובה כאישה סטרייטית באה בעיקר בעקבות דה-הומניזציה במהלך ילדותי שגרמה לי להרגיש שאני חולת נפש, חסרת ערך ושבורה ללא תקנה, במיוחד בתור בחורה מוזרה ולא רגילה שלא השתלבה ולאחר מכן גם עברה התעללות.
המסר העיקרי שלי הוא כיצד פוסט טראומה יכולה לגרום להפרעות קיצוניות שיכולות לכאורה להתקבץ סביב בעיות מגדר, אך אלו למעשה הפרעות נוירולוגיות הזקוקות לריפוי הולם שלא יוביל אל המעבר המגדרי רפואי.
* זו היא רק הקדמה לאופן שבו פוסט טראומה יכול להראות כ”דיספוריה מגדרית”. זה הוא תמליל של נאום הווידאו שנשאתי ב-Genspect Detrans Awareness Day Webinar. דרוש יותר פירוט לגבי נושא מורכב זה.